...And here, at last, I discover a strange truth

על אף שפרסמתי את הקטע למטה כבר בעבר, החלטתי לפרסמו שוב מהסיבה הפשוטה - הוא כ"כ רלוונטי לגביי גם עכשיו - לומד להעריך את מה שמסביבי מחדש, ממש כמו בשיר "ירח" מאת נתן אלתרמן (אגב, בשטרות החדשים שעומדים לצאת, ניתן לראות אזכור לשיר הזה שלו ממש בגבו). מה גם, שהשיר נהדר וגיליתי לא מזמן ביצוע מרהיב ביופיו של אחד מגדולי הכנרים המוכשרים והוירטואוזים בימינו אנו. קריאה מהנה, שמיעה ערבה ושבת שלום! :]

~~~

רקיע של בין הערביים נשקף מהשמיים

צליל ענוג של שריקת הרוח בצבץ מהאוויר.

אור בצבע שלא הכרתי נגלה מהאלומות, מהקרניים

מילים מלאות משמעות צפו מדפי הספר המחוויר.

כל פלאי הטבע עמדו לנגד עיני

נפעמתי - לא יכולתי שלא להתמכר.

הינני האדם ששלט בנתיני

וברגע - כל מה שהשגתי התפורר.

היופי נמחה , נעלם כלא היה

כי שכחתי איך, הכיצד לראות.

יצרתי חזון שהתברר כבדיה

כי שכחתי איך, הכיצד לחיות.

על העולם חלשתי ביד רמה

גאות ושפל נוצרו בהינתן המילה.

ועתה בבקרים אני שוכב בדממה

בסמטאות העיר שלטתי כמו קללה.

בגדתי בעולם, המגש מחכה

לראשי עטוף בנייר.

לעיני ההמון יראוני משותת

בדמי העכור משכבר.

עתה לא נותר אלא להיזכר מחדש

במראות הנושנים מהעבר.

הקוביות חדלו מלהסתובב, קול הפעמונים כבר נחלש

כי שלטונו של מלככם כבר עבר.