...And here, at last, I discover a strange truth

דמיינו שרשומה כאן מילה.

מילה אחת בודדת.

המילה הזו נראית מוכרת בתחילה, מעוררת איזשהו זיכרון ישן.

אתם מתחילים לחשוב על המילה, והיא מציתה רצף מחשבות, כמו פקודה במחשב, ומדליקה בכם אש פנימית.

מילה אחת בודדת רשומה כאן.

מילה שהיא עולם ומלואו. 

לקרוא אותה עושה לכם צמרמורת, גורמת לכם להשתגע.

אתם מחפשים מילים לתאר אותה וכמו אקסיומה - היא לא ניתנת להמשגה.

אתם קוראים אותה עוד פעם, כדי להיות בטוחים.

מגוללים בראשכם מילים אחרות שיכולות להסית את המוח ממנה.

ככל שאתם קוראים אותה יותר, ככה היא נשמעת פחות ופחות הגיונית ולא יושבת טוב באוזן.

כמו תקליט שבור, המילה נכנסת ויוצאת במעגלים דרך חדרי הלב.

רצף דל של אותיות.

מזכירים סיטואציה, מתקיימים בקונוטציה, מעלים אסוציאציה.

הראש מעלעל הלוך ושוב בה, העיניים עוקבות בדריכות אחרי עוד אות ועוד אות.

המילה כבר לא מצליחה להתגלגל על הלשון.

מה שהראש לא קלט, הלב כבר הספיק לשכוח.

רגש של עצב מהול בדמעה, רגש של שמחה מהול בצחוק.

המילה לקחה אתכם למחוזות רחוקים והשיבה אתכם לתודעתכם בשניות ספורות.

להרפות או לא להרפות, וזאת השאלה:

אילו רגשות מועלים בכם עם קריאת מילה זו?