"מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה".
כך אמר קהלת בן דויד.
כך נאמר, שכל הנעשה בטבע חוזר על עצמו במחזוריות אין-קץ, בלופ מונוטוני במישור אחד, ללא כל חידוש.
תחת השמש אנו רובצים, חיים את חיינו, נוצרים את זכרונותינו ומגשימים את חלומותינו.
כולנו חושבים ויוצרים בראשנו, מחדשים בסובייקטיביות אדירה לעצמנו.
אנו מתפלאים מהחדשנות שאנו מביאים, אלא שהיא יחסית בלבד;
זכרונותינו אינם כתמול שלשום וחיינו כפרטים בהווה מהווים פסיק קטן לעומת חיי החברה האנושית במרוצת השנים.
אנו מתבוננים אל הריק, נפעמים ממראות הבריאה, נהנים מחומה של החמה הלוהטת אך כל זה היה, מתהווה וישאר כאן אחר לכתנו.
יבוא דור העתיד, כפי שאנו ביחס לדור העבר, וייצר את חוויתו כפי שאנו טווים את חלומותינו בעמל רב.
הכל כמו גלגל, מתגלגל ונע, מסתובב וחוזר חלילה. עומדים אנו היכן שעמדנו קודמינו, מפוחדים מטעימה של הפעם הראשונה מהחיים ובעוד רגע נייצר חוויות, נשתוקק לחיים וגופינו יתמלא במאווים.
אל לאדם לשקוע במחשבות אודות העבר כי יגלה שרבים צעדו בשביל בו פסע.
עליו להרים סנטרו, ללמוד משגיאות העבר, להשכיל מהניסיון שחוו אנשים אחרים ולחיות את חייו כאילו כל הסובב אותו קורה בפעם הראשונה.
~~~
בלוג, על שום מה?
אין אדם שיכול להעיד עלינו טוב יותר מאנחנו של העתיד;
החכמה בדיעבד. ההתבוננות על העבר וגיחוך קל למראה שטויות שנאמרו ונכתבו או השתוממות לנוכח מצבנו בעבר, כפי שהעולה על הכתב ביום שחלף.
אנו יוצרים חוויות, מעניקים פרשנות ייחודית לחיינו ולמקרים שקורים סביבנו.
זוכרים את העבר למען העתיד
כי לעת עצבות יחסית או שמחה עילאית -
אין עצה יותר טובה מזו שנכתבה בידינו ביום שחלף.
ואם הגעתם עד לחלק הזה של הפוסט, שאלה אחרונה:
האם דברים שכתבתם בבלוג בימים עברו סייע לכם - בכל דרך שהיא - כשרפרפתם עליהם כעבור יום, חודש, שנה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אשף הסודות גמביט