...And here, at last, I discover a strange truth

מגיעים הנה ימים אחרונים של הסוף

ואחריהם, כל אחד יילך לדרכו.

תריסר שנים חלפו להם כך

והמסך נסגר לצליל אקורד צורם.

כי למרות שרוצים להתקדם הלאה

ולהתחיל לרקום את העתיד 

הפחד לעשות את הצעד מרתיע יותר מהפרידה.

עוד מעט, אפסע לעבר המסוף

של האוטובוס הירוק שיסיע אותי רחוק.

או שאולי אני אווכח

שלא אוכל להרתם ולהתרם.

אך עלי להסתכל על חצי הכוס המלאה

ולדעת כי אין זהו מצב מפחיד

וכי כל מה שקורה, הרי שהוא לטובה.

והנה לעת שקיעה, פוסע אני על החוף

והפה החל להרגיש בטעמו המתוק

של חלום שפחדתי שמא הוא דעך.

השמש זרחה והכל החל להתבהר

והבנתי, כי לא משנה מה ייקרה בשנה הבאה

יקרה מה שיקרה, לבסוף אני היחיד

שיוכל לסלול את דרכי לפסגה.

שירה יחד עם חריזה טרנס-סטנזה ומספר שורות לא שגרתי.

כי תחושה של ערפל כבד ונמוך מורגשת אצלי בלב.

העתיד מעורפל והפחד לסיים תקופה ארוכה, בייחוד שאין אני יודע מה ייקרה איתי בשנה הקרובה, רק גדלה.

לא משנה באיזה שלב אתם בחיים שלכם,