אנחנו חיים בעולם וירטואלי מרבית זמננו ויוצא שגם אם אנחנו ממש רוצים (באמת!), רוב הפגישות-פנים-מול-פנים הם פחות בגרסה שבטחנו בה שנים, אלא בגרסה -סמול-טוק-ואולי-בדיחה-נחמדה.
אנחנו אומרים מילה, הצד השני אומר מילה, מחליפים חוויות ועוסקים בסחר-חליפין של רגשות.
בנוסף לתחרות "מילה אני, מילה אתה", נתנו לנו את האפשרות הנעלית להוסיף תמליל ויזואלי לרגשותינו, הלוא זה החייכן.
הסמיילי.
סמיילי הפך ממזמן ליותר מפרצוף צהוב חביב עם מבט תמים-למראה וחיוך אופטימי מתומצת היטב, אלא תיאור לרגשות שלאו דווקא אי אפשר להעבירם לצד השני באמצעות הקלדה אקראית על המקלדת, פשוט זה דורש מאמץ. הנה, קחו את האני-הפנימי שלי שמחייך: 
או שלא. 
איך תדעו מה אני מרגיש?
הו, ותקחו גם את העניין שסמיילים רבים לא מצליחים להעביר את מה שאנחנו חווים, אז אנחנו עושים קיצורי מקלדת, "מפנים-למסלול-חלופי" אותיות לועזיות ועבריות כאחד ויוצרים תערובת מפוקסלת של סמי-פרצוף, D:
או פשוט תקרעו מצחוק למשמע בדיחה כתובה, מצולמת, מוסרטת, מונפשת, ויזואלית..
פשוט חחחחחחחחחחחחחחחחחח.
או LOL. גם 'לול' זה טוב.
כאן, אני רוצה להכניס את פרויקט "סמיילי" לפעולה.
תנסו במשך התכתבות של דקה, של שעה, של יום לבטא חיצונית, ליד כל הסובבים אתכם, את הפרצוף שמייצג אתכם, את האני הפנימי שזועק מקרבכם, את החייכן שרק רוצה להיות ילד אמיתי בעולם האימתני.
צחקו למראה 'חחחחחחח' או LOL או XD חביב בזמן אמת.
חייכו חיוך של ג'וקר לאות חייכן שמח, חביב, תמים.
תקרצו, תוציאו לשון, תרתחו מזעם, תעקמו גבות.
תנסו לראות האם זה יפיח חיים בשיחות חולין מתומללות, כי בג'ונגל הבטון ובעידן הסמארטפון, שכחנו את עצמינו והפכנו לדמויות משניות ושטחיות בתסריט על חיינו שלנו.
חייכו, כי זה בחינם. וגם יש סיכוי שמצלמת הרשת מצלמת. לפחות שתיראו במיטבכם 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אשף הסודות גמביט