הוא התהלך ללא מורא בין כותלי הבניין, תר אַחַר הנסתר מן העין.
הוא חשב שהוא יודע על מה מדובר, שיוכל להתייצב כנגד הדבר.
התבונן הצידה, אל תוך החדרים הריקים והמעופשים. מבטו הגיח אל חדרי החדרים.
בתחילה, היה בטוח במטרתו, נחוש בדעתו למצוא את המסדרון המרוצף, המוביל היישר אל מבוקשו.
אולם, ככל שהתקדם במסעו, פחד החל לזרום במעלה גופו, מן קצות אצבעותיו ועד לנימי ריאותיו.
הוא לא ידע למה הוא ממשיך במסעו ובהמשך - הוא לא ידע את מה הוא מחפש.
הוא התמלא בתחושת חוסר יודעין עם כל צעד שעשה.
הכל נהיה חשוך לפתע ואבוקות המעברים נכבו כליל.
כעת, הוא ירה באפלה, צעד ללא הביטחון שאפף אותו בתחילה.
הוא חש בחוסר האונים אופף אותו בעודו מגושש למצוא דבר היאחזות.
צעדיו נעשו קטנים וצפופים, מפוחדים לעשות את ההתקדמות.
הוא ידע שעליו להמשיך ולהתמיד, אבל באיזה מחיר?
הירתעותו הפכה למשקולות עבור רגליו והתהיות הרבות למרצפות חלל הימצאותו.
מפעם לפעם האבוקות פעמו כמקצב ליבו, הדיפו אור יקרות וריח משכר של חלום ואהבה.
הוא ירה באפלה, תר לו בחשכה. צעד לפעמים במקום בתחושה שמידת התקדמותו גדלה באלף מונים.
ניסה הוא להיזכר בדבר מטרתו, אך כעת אורה התעמעם לכדי זיק בודד של אי-ודאות.
אז, ברגע שכמעט נפל על ברכיו לְאוֹת הקושי והלֵאוּת, הרימה אותו מן השפל ההזדמנות.
ההזדמנות, ששוויה אינו נמדד באבנים טובות או בזהב לרוב.
היא נמדדת ביכולתה לפקוח העיניים, להפנות המבט אל דרך אחת מיני רבות.
הושיטה את ידייה ונחו הן על שערות ראשו, הפיגו בקלילות את חששות נפשו.
השינוי התדפק על דלתות מחשבתו.
האבוקות החלו להאיר בקצב סדיר והדרך הופיעה אט-אט, מן קצות רגליו ועד לאחרון החששות.
צעד הוא לבטח בדרך החדשה, למרות ששכח מה הייתה המטרה שלשמה פסע בין כותלי הבניין
כי אולי לא ידע בתחילה אל עבר מה הוא צועד, אבל בהיגעו את היעד הכיל הוא את הדרך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אשף הסודות גמביט