אנחנו, בשלב מסויים של החיים שלנו, בטוחים שאנחנו רוצים משהו.
אותו ה"משהו" יכול להיות מועיל לנו או לחלופין - להזיק לנו.
במוקדם או במאוחר אנחנו מתוודעים לאופי ה"משהו" הזה ועל ההשפעה שלו עלינו:
זה יכול להיות בנאדם ששם לנו מקלות בין הגלגלים;
חלום שמדכא אותנו מבפנים במקום להביא אותנו לפסגת העולם;
מנהג שהשתרש אצלינו במרוצת השנים שבטווח הקצר-רואי הוא כביכול מסייע לנו, אך הוא נולד מן הצורך בסיפוקים מידיים וההשפעה השלילית שלו עלינו מצטברת ככל שהמעשה נהיה תכוף יותר והתלות שלנו בו מפריה את איזון כפות המאזניים.
הרצון שלנו לבצע משהו, להביאו לכדי מימוש, יכול להתגשם אל העולם בשלל צורות;
הרצון, אם כן, זה יכול להיות הרצון לספק אושר לעצמינו, הרצון להעניק סיבה טובה להתעורר בבוקר, הרצון לחיות את החיים בלי חששות.
אותו כוח רצון להביא אל אוויר העולם את הדברים הללו נתקל לפעמים בדרכי הביצוע:
איך אפשר להיות מאושרים? איך אפשר לקבל את עצמינו בצורה האופטימלית ביותר? איך אפשר להתחבב על אחרים, להשביע משאלות לב רעבות או דחף להרגיש "חיים"?
דרכי הביצוע עולים בהחלט בקנה אחד עם הסיפוק המיידי:
אנחנו רוצים להרגיש טוב עכשיו, אנחנו רוצים להיראות טוב בפני עצמינו עכשיו, אנחנו רוצים להינות עכשיו.
עם סטייה קטנה מהנושא, אחזור טיפה אחורה לעניין שנקרא "דחיית סיפוקים".
דחיית סיפוקים הוא היסוד לחברה שלנו.
בחברה הקדומה נאמר: "אדם לאדם זאב" - כל אדם לרשות עצמו, למען האינטרסים שלנו.
במרוצת השנים ועד שהתגבשה רק במאות האחרונות, עלה הצורך להשביע את רצון כלל התושבים באמצעות מה שנקרא כיום "האמנה החברתית".
האמנה החברתית הינה משלבת בתוכה גם את הרעיון שעלינו לוותר קצת מעצמינו למען הכלל, אך הוא גם מסדיר את העניין של דחיית הסיפוקים.
דחיית סיפוקים, אם כן, פשוטו כמשמעו: יש לנו צרכים, סיפוקים שרוצים לקבל מענה מיידי ועלינו לדחות אותם על מנת שלא נפגע בעצמינו ובסובבים אותנו.
כל אחד רואה את עצמו אחרת. כל אחד מגיע לשלב מסויים בחיים שלו עם תובנות כלשהן על עצמו ועל הסביבה. הוא מרכיב לעצמו מערכת ערכים, דרכי ביצוע הייחודיים לו ורעיונות שפרחו בראשו או נשתלו שמה בתורם. לכל אחד יש כוח רצון שונה. לכל אחד יש דחף אחר להגשים את הרצונות שלו;
אם לא דחיית הסיפוקים, גלגלי השיניים לא היו מסותבבים והעולם היה צועד במקום ואפילו חוזר אחורה.
הרעיון הוא להתבונן על האדם היחיד שמרכיב את החברה: מה הציפיות שלנו מעצמינו? האם כשאנחנו ניגשים למטרה מסויימת, יש לנו את הכלים להשיג אותה בנזק הכי קטן?
קל לומר, קשה לבצע, אבל היסודות של דחיית סיפוקים הינם התמדה, כוח רצון, כוח סיבולת והמון אמונה עצמית.
הניסיון לתקן את עצמינו הוא דחף שנמצא אצל כולנו בלי יוצא מן הכלל. אין אדם מושלם ועל כן - תמיד נמצא את הפגמים אצלינו (יותר קל לראות את הרע אצלינו ואצל אנשים אחרים מאשר את הטוב, לדוגמה). אנחנו תמיד נחפש את הדרך המהירה ביותר להגשמת הרצונות שלנו ולהגשמת הדחפים שלנו ומכאן - נפנה לעיתים לדברים שביודעין אנחנו מבינים כי הם מזיקים ואינם מקדשים את המטרה בעליל.
הרעיון מאחורי הכתוב? להבין שלכל דבר בעולם יש את הזמן שלו ואת הזמן שלו עד שיוכל להתגשם.
זה תלוי באופי האדם ובכוח הרצון שלו, ביכולת שלו להתמיד וההבנה הבסיסית שהמטרות, החלומות, הדחפים והרצונות אינם מתגשמים בן לילה וכי יש לעבוד קשה - הן במישור השכלי והן במישור הפיזי - על מנת להביא לידי מימוש את אותם מאווים ורחשי ליבנו.
אחנו לפני שינוי גדול בחיים? צריך להקדיש זמן לחשיבה. לשבת עם עצמינו ולנבור בתוך הראש שלנו. השינוי מתחיל בראש ולא כלפי חוץ כי לעיתים, שינוי התפיסה הוא שמוביל להשגת התוצאות ולאו דווקא שינוי הרגלים. ללא יסוד מוצק לעמוד עליו - כל הבניין ייקרוס לתוך עצמו.
לא בנו את רומא ביום אחד ומטרות גדולות לא מתממשות ברגע. צריך להתמיד בעיקשות קודם למען עצמינו ואחר כך - למען הדברים האחרים.
חומר למחשבה בלבד. תרצו להצטייד במידע שהענקתי פה? בכבוד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אשף הסודות גמביט