אני זוכר לפני כמה שנים. הייתי בן 8 או 9 ופתחו מרכול גדול מתחת לבניין שלי.
המחירים שלו היו נוחים, בעל הבית התייחס בכבוד לכל הקונים ונתן הרגשה..אממ נאמר שנתן הרגשה לא קרה.
על כל פנים, זו הייתה תקופה של פוגים, קלפים ואוספים שונים שנכנסו לתוך אוגדנים ססגוניים.
יום אחד התעוררתי בבהלה וראיתי שהחנות עולה באש. למחרת אמרו שכמה נערים זרקו בקבוק תבערה או משהו בסגנון לתוך החנות.
החנות הייתה הרוסה. אני זוכר שעוד בבוקר כשקמתי לבית ספר, ניידת של כיבוי אש עוד עמדה וכיבתה שאריות אחרונות של מה שהיה נקודה של אור עבור ילדי השכונה (שעכשיו השכונה התרחבה וגדלה, אבל זה לפעם אחרת).
בתור ילדים, תמימים כמה שנהיה, היה קשה לנו לעכל את מה שהתרחש. באמת.
עוד בצהריים התאספנו כמה ילדים מהסביבה, בעל הבית עוד היה שמה, מנסה להעריך מה הנזק ואיך אפשר להציל משהו.
בעל הבית תמיד אהב לבוא לקראת הקונים, ובכלל לקראת הקונים הצעירים שלו. ברמה כזו שהוא היה מעלים עין משקל או שניים שחסרים ואפילו נותן חטיפים חינם.
לא יודע אם מאטימות למצב הלא משמח כל-כך או מתוך כוונות להרחיב את האוסף, באו כמה ילדים ושאלו אם אפשר לפתוח את שקיות החטיפים השרופות ולהוציא מתוכן את הפוגים.
בעל הבית שלא ידע מה לעשות עם מה שקרה, היה צריך להתמודד עם חבורה של זבי חוטם ולהגיד להם שאין סיכוי.
ילדי השכונה התרחקו לכמה ימים מהמקום וכעבור בערך חודש-חודשיים - המקום נפתח מחדש ונאלץ להיסגר כעבור שנה בערך.
למה נזכרתי בזה עכשיו?
כי אנשים רבים חווים משברים. אנשים רבים עוברים דרך שינויים.
לא משנה אם השינויים האלה קרו מרצון או נפלו בהפתעה - צריך איכשהו להתרגל לחיות איתם.
מהצד השני של המטבע נמצאת הסביבה.
הסביבה יכולה להיות חמה ודואגת ויכולה להיות גם חסרת טאקט או היגיון בריא.
מהסיבה הזו - אנשים לפעמים לא קוראים את המפה נכון. לא מעריכים היטב את המצב.
אומרים שהדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות. יש באמירה הזו אמת בהחלט.
אנשים הם פרט בעולם. עם כל הרצון הטוב, בכל אחד מאיתנו יש צד אינטרסנטי במקצת.
על כן, אם אנו פונים לאדם, קל וחומר אדם שנמצא באמצע משבר, אנו צריכים לדעת לקרוא את הצד השני של המטבע:
האם הגישה שלי היא הנכונה הביותר למצב הקיים? האם שקלתי את מחשבותיי?
נכון, הרצון לעזור הוא אחד מהיצרים היותר טובים שלנו. אך צריך לזכור שאין לשפוט אדם בעת צערו (עד שנגיע למקומו) ומכאן נובע - אי אפשר לבוא בגישה שלא מתאימה לסיטואציה או לחלופין - לכפות עזרה.
מספיק להיות שמה. מספיק לתמוך. מספיק לתת יד ולומר: "אני כאן."
לפעמים, לא צריך יותר מזה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אשף הסודות גמביט