שתי שאלות מעטרות את כותרת הפוסט הזה.
מה נוכל לאחל לעצמינו לשנה החדשה?
לברכות הבנאליות מתלוות בשנים האחרונות גם תשובות בנאליות, כמו:
"מה כבר אפשר לאחל למישהו שיש לו הכל?"
אני יכול לבקש הצלחה, או שאני יכול לבקש שאראה בכל דבר הזדמנות להצלחה;
אני יכול לבקש בריאות, או שאני יכול לבקש שבכל עת שאחוש ברע, אחזור לקו הבריאות;
אני יכול לבקש שלום עולמי, או שאני יכול לבקש שנדע לפתור את הסכסוכים בדרכי שלום;
אני יכול לבקש להיות רזה, או שאני יכול לבקש את הידע כדי לנהל אורח חיים בריא שבאמצעותו אוכל להיות רזה.
מבינים, הרשימה הזו היא אינסופית.
אנחנו תמיד מבקשים את "התוצאות", אלה שמגיעות בסופו של תהליך סבוך ומפותל.
זה כמו שאלך בדרך מפותלת וסבוכה, אגיע לפסגה - אבל לא למדתי דבר מהדרך ובשל כך - לא אדע לחזור לפסגה ברגע שארד ממנה.
אז כל מה שאני מבקש זה לא את הציור, אלא את המכחול, הצבעים והיכולת ללמוד ולהשכיל;
כל מה שאני מייחל לו זה לא את הכסף, אלא את השינוי המחשבתי בראש שכל דבר שרוצים ניתן להשיג עם טיפה רצון והתמדה;
כל מה שאני יודע שיהיו ימים שלא ארגיש טוב וכל מה שארצה זה להיות ריאלי - להיות בריא אחרי שלא אחוש כמו בשאר הימים.
תייחלו לדרך - לא למטרה, כי ללא הדרך ובהישג המטרה - יש לדעת גם איך לשמור עליה או איך לחזור על עקבותינו על מנת לכבוש את ההישג בשנית.
בזאת אחזור לתשובה הבאנלית שפתחה את הפוסט: "מה כבר אפשר לאחל למישהו שיש לו הכל?"
תלמדו להעריך את מה שיש במקום לעקם חיוך במחשבה על מה שאין -
כל שנבקש - לו יהי, כי עם טיפה רצון והתמדה - ניתן לכבוש כל פסגה.
[זה לא הצורך שלנו שמושך אותנו לתשוקותינו - אלא המחשבות שמועלות בנו בעת הזכרותנו בם]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אשף הסודות גמביט