להתנהלות האנושית שני צדדים.
השכל.
במהלך היום אנו נחשפים לכמויות עצומות של מידע, בין אם מזדמן ובין אם מתוך כוונה. המידע מגיע בשלל צורות, צבעים ומדיות. בצורה כזו או אחרת, אנו שואבים את המידע הרלוונטי עבורנו ומקבלים החלטות שיכולות להשפיע על החיים שלנו על סמך אותן חשיפות שכאלה.
אנו יכולים לגשת לעניין בצורה רציונאלית, ריאלית ו"מחוברת למציאות", כשזו אינה נותנת פשרות למידע, נהפוך הוא: המידע הופך להיות גורם מכריע ומרכזי בהתנהלות האנושית שלנו, בין עם בקבלת החלטות, בין אם התנהלות בחיים האינדיבדואלים שלנו ובין אם ביחסים הבין-אישיים שלנו.
~
"מחקרים מוכיחים ש..."; "הממצאים מראים כי ההחלטה הכי נכונה לקבל הינה..."; "אחד מתוך..."; "הסיכויים שדבר כזה יקרה כורח המציאות הינו..."
~
כשאנו נתקלים במידע שכזה, אנו יוצאים מנקודת הנחה מאוד בסיסית שהוא מגובה. שהוא אמין. שהוא מהימן.
העולם סובב סביב עובדות ותקווה כי המידע שמוצע חותם את המסמך האנושי וכי הוא "השורה התחתונה בהחלט, הכוכבית האחרונה שהחתימה (והכתימה) בכתם דיו את קצוות הדף המחוויר ששמו "החיים"".
אפשר לומר כי זה מתוך התנהלות בטוחה, מתוך התנהלות מחושבת ומתוך היגיון בריא.
אפשר גם לומר שאנו שמים מבטחנו במידע שכזה, גם אם אנחנו לא יכולים להבטיח שהוא רלוונטי לגבינו ותואם את חיינו כמו כפפה ליד, כי אנו רוצים להעתיק את האחריות בדבר פעולות כאלה או אחרות לאותם גורמים 'מוסמכים', דה-פקטו, מכורח המציאות. כל אלו בתנאי שאותם הגורמים חתומים במשיכת קולמוס החלטית ויציבה, שלא ניתנת לעוררין.
הרגש.
אינסטיקנטים. תחושות בטן. אמונה.
כל אלו הינן ההרגשות הפנימיות שיכולות להטריף את הדעת או להנחות את האדם התוהה לחוף מבטחים.
במהלך היום בפרט ובמהלך החיים ככלל אנו נאלצים להתמודד עם דברים רבים, להכיל כמויות עצומות של מידע ולדעת לנתב את פעולותינו אל המקום הנכון ביותר. אלו יכולים להסתמך על מידע, אך בחיים כמו בחיים - לא הכל מתוכנן ולא הכל הולך לפי הספר.
ללכת בעקבות האמונה.
אמונה יכולה להשאיר את הלהבה הפנימית דולקת, את ה"אני" שבנו מחודד וייחודי דיו, את השכל ללכת אחרי הרגש.
כמו שהייה בתוך מבואה שהאור המאיר אותה עומד להיכבות ואנו יכולים או להיכנס ללחץ או לבטוח שנדע למצוא את מתג האור או לחלופין: לשים מבטחנו בשלט הזוהר בחושך.
בחיים - המתג אינו גלוי ובספק אם השלט שזוהר בחושך תלוי במקום כלשהו.
אם כן, אנו יכולים להישאב למקום הטבעי שאומר: "אדם לאדם זאב" ו"אם לא אני לי - מי לי?", שכן אף אחד לא יכול להבטיח לנו שהיד תושט בבוא העת או שדברים-ברורים-מאליהם-כביכול יצופו מעל פני השטח כמו נתונים סטטיסטיים שמאמתים כל תהייה
או
שאנו נדע להסתמך על דברים שאינם בשליטתנו ושנדע לבטוח בדברים שאינם אמת מוחלטת ושהם דינאמיים לחלוטין, כי הרי: אנו בעולם לא לבד. ישנם אנשים שנמצאים סביבנו. ישנם דברים שהם מעבר לשליטתנו ולעיתים - רב הנסתר על הגלוי. לא כל החתום במספר הינו הלבנה שמרוצפת בדרך הנכונה.
אם כן, אחרי מה אתם הולכים יותר? למי אתם נותנים יותר דגש בתנהלותכם?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אשף הסודות גמביט