...And here, at last, I discover a strange truth

כשפותחים דף חדש, הכל זוכה לתשומת הלב המירבית.

כשצופים בהתחלה הלבנה, אנו נוטים לנצור בזכרוננו כל מראה, כל דקה שחולפת, כל ענן שמרקיע לשחקים.

איגדתי במחשבותיי פסיפס של רגעים שייצגו עבורי את אותה צעידה בשביל חדש.

אין אני יודע אם השביל הינו תלול או מישורי בהמשך או שמא ישנן הרבה מהמורות בדרכיו. 

אני כן יודע שעבור כל פסיעה בין חולות הדרכים הללו, יש קול ותמונה אופיניים שמסמלים אסוציאטיבית את הזיכרון עבורי.

אותם עננים ברורים בשמי הבוקר, שצפו מעל מימי הכינרת;

אותו מראה ששמתי מעליי, ואליו אצטרך להתרגל;

אותם רחשים וצלצולים שנשמעו בדרכי חזרה.

עם חיוך ועם גישה נכונה.

הכל עניין של גישה.

אילו אסוציאציות בדמותם של קולות, תמונות ותחושות עולים בכם לעת הזכרותכם בהתחלה חדשה כלשהי?