...And here, at last, I discover a strange truth

האהבה מכרסמת בי. 

האהבה עוד תחשל אותי. 

עוד כמה זמן ליבי יעמוד אילם כנגד רצונותיי?

אני רוצה לפתוח דף חדש, נקי, בתוך מחברת חדשה בהגדרה, אך מלוכלכת למשעי. 

הלוואי שאצליח להתעלות מעל הפחדים, מעל הביישנות, מעל האילמות הזו. 

אני רומה לצעוק: ״אני אוהב אותך!״. אז למה זה קשה?

אפשר לתלות האשמות בהבדלי תרבויות שלנו, בהבדלים הדתיים ביננו אפילו. אפשר אפילו לציין את המסורת ואת הדבר ש״צריך״ לעשות מאשר הדבר ש״נכון״ לעשות. 

איך אדע שהיא חושבת כמוני?

למה כ״כ קשה לתת ללב הפועם רגע התרפסות קט ויחיד. בבקשה.