...And here, at last, I discover a strange truth

מה עוד נותר לומר, מה עוד נותר להשיב?

מה עוד נשאר, עומד על תילו, מחכה לגאולה?

איזה חלום נותר יושב במשכנו במעלה הקודקוד

ממתין בדריכות לצעד הבא, הנכסף כל-כך?

על מה עוד יש להרהר, ליישב עם המציאות?

דברי מחשבה ונעימות לבב זועקים במעלה הגרון.

חיוך משתרבב לרגע קט על הפנים האטומות.

מסכה עמומה של שקרי חן מעטרת החזות.

אלפי להבות בוערות ברחשים דקים

מטפסות ויונקות כל טיפת כוח שנותרה בעינה.

כלי ריק עם חיוך שנלקח מזמנים אחרים

מקרין מראות כוזבים וחלומות שבורים לכל עבר.

מי עוד ידע את אשר מתחולל בראש היגע,

מי עוד יסית קשב לעיניים שזועקות האמת?

מה עוד נותר לומר, מה עוד נותר להשיב?

מה עוד נותר לומר, מה עוד נותר להשיב?!

תהומות נוסקים לשמיים, שמיים מתרסקים לתחתית.

הכל התהפך, הכל חסר שם.

תוהו ומערבולת של רגשות, פרץ עז של חוסר ידיעה.

מי ידע להשיב את הכל על כנו?

הרגש נותר על תילו, אולם לא לעוד זמן רב.

חלום על זמנים מאושרים מתעמעם לעת עלטה.

לנסות להתגבר על האכזבות, ללא הצלחה.

למצוא, כמקבילה, לב אוהב ולא לב דואב.

האם הדרך אל האהובה עוד ארוכה?

שאלה ללא מענה על אף פשטותה היחסית.

מה עוד נותר לומר, מה עוד נותר להשיב:

אני אוהב אותך, התתני לי אפשרות להוכיח זאת?