לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

...And here, at last, I discover a strange truth


"בדיוק כך! לא הבחנת, אף על פי שעיניך ראו הכל. וזו בדיוק הטענה שלי. אני, למשל, יודע שישנן שבע-עשרה מדרגות, כיוון שגם ראיתי אותן וגם הבחנתי בהן." -שרלוק הולמס; שערורייה בבוהמיה


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2016    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

לרחף


 

ל ר ח ף מעל הקלידים,

ופתאום - כל הצלילים הנשכחים מתנגנים.

לחוש בקצות האצבעות עקצוץ של רגש

צליל עָרֵב, אוזן קשבת.


ל ר ח ף בֵּינוֹת השירים,

ופתאום - כל המשפטים הנכונים צפים.

הלב פועם כמקצב ההברות

השכל הישר באופוריה, הוא באופוריה.


ל ר ח ף כנגד הנופים,

ופתאום - כל המראות האהובים יצאו נזכרים.

בעינייך פועמת אותה תחושה נושנת

כנף קורע התווך, פרח מנשק האוויר.


ל ר ח ף אל על בחלומות,

ופתאום - כל התהיות כחוט נפרמות.

שמתי פעמיי אל השביל המדשדש

חולות דרכים, אוויר הרים.

 


 

 

 

 

נכתב על ידי אשף הסודות גמביט , 15/9/2013 18:38   בקטגוריות ספרותי  
19 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אשף הסודות גמביט ב-18/9/2013 13:01
 



לנבור בעבר // העיתון של אתמול


ישבתי לי בחדר ההמתנה בדרך להגשמת עתידי.

אספתי את עצמי באותו הבוקר ונסעתי לממש את המשכיותי.

רגל על רגל, בהייה בתקרה שממעל - והמחשבות החלו לרוץ הלוך ושוב, התנגחו בזכרונות.


הסתכלתי לשמאלי והבחנתי בעיתון.

הרמתי אותו, העמוד הראשון נפרס לפניי והחלתי לקרוא ברפרוף את הכותרות הגדולות שעיטרו את קצוות הנייר.

לא יכולתי שלא להבחין במשהו מוכר באותן הידיעות, אך הציפייה שבְּגִינה הייתי בחדר ההוא באותו היום הפריחה מזכרוני כל תהייה.


העברתי עמוד ועוד עמוד, ראיתי עוד תצלום ואפילו ידיעה מסויימת עוררה את התעניינותי.

לפתע, ניעורתי בכיסאי.

כתבה אחת שסיקרה בעמל רב אירוע ברב פאר והדר, הרי שידעתי את תוצאותיה משכבר.


חדשות היום הן הלצות האתמול. הכותרות הגדולות איבדו נפחן ביום שעבר.


החיים הם שזירה של ההווה עם העתיד. החוטים נפרמים ואחרים נקשרים במקומם.

לעומת זאת העבר הוא ערימת קצוות פרומים, שנאספו בפינת החדר והסתרבלו זה בזה.


הגיע הזמן להניח לעבר. הגיע הזמן להתנער מהמשקעים.

התסכול לא יעזור, לא יחלץ מן תהום השכחה. כל החכמה כוחה טוב להחלטות השעה.

הרהוריי על שקרה לא ישנו דבר. ידיעותי על שהתרחש הן כזיק של שאור שמתעמעם.


ישבתי לי בחדר ההמתנה בדרך להגשמת עתידי.

אספתי את עצמי באותו הבוקר ונסעתי לממש את המשכיותי.

עייני סרקו ביסודיות אין-קץ את נפלאות העבר. 

ואני? קמתי מהכיסא והגשמתי את עצמי.


נכתב על ידי אשף הסודות גמביט , 10/9/2013 23:16   בקטגוריות פרספקטיבה אחרת, ספרותי  
19 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של -LittleStrawberry- ב-14/9/2013 21:03
 



והוא נשאר עומד // עצירה להתרעננות מהמירוץ


והגלגל מסתובב לו על המסילה.

לא מביט ימינה או שמאלה.

בעליות ובירידות: מסתובב לו שוב ושוב.


המסילה מחליפה צבעיה, מפגעי הזמן נתנו אותותיהם בדרכי הסתובבותו.

סביב הכל מתחדש ומתחלף, בוקע מן הקרקע ונושם את האוויר.

סביונים צובעים נופי הזריחה ומעטרים את מרחבי השקיעה.


הגלגל נמצא בעלייה ובין רגע הגיח אל תוך הירידה.

הוא חווה את הכל בקצב מהיר, מטלטל ומסחרר.

כוכבים נסובו מעל ראשו לעת ירידת המסך על ימי תשחרתו.


סבור הוא שהכל מסתובב סביבו ושהוא נותר עומד במקום כל העת.

אין הוא הסב תשומת ליבו לכך שהגלגל מסתובב והוא משובץ בין חישוריו.

הוא תהה מתי יגיע ליעד והוא התלונן למה הכל סטטי ושרירותי מאוד.


לעת בוקר וערב בשנית, הירח והשמש חגו מעל ראשו.

הוא היה עסוק בלראות את נופי ילדותו מתחלפים שוב ושוב ששכח לעצור ולחשוב.

הוא אינו טרח לפתוח ראשו, אותו גלגל שהסתובב לו לאיטו. התלונן וזעם על כך שעולם כמנהגו נוהג;

והוא נשאר עומד.

 



הגלגל העייף המשיך להסתובב, רטן וחרק מכל הלחץ והמכאובים שהסב לעצמו.

סיבות רבות מצא כדי להשתקע בעבר ולא להתפכח ולסקור את חייו בצורה נטולת סובייקטיביות.

הזמן זלג לו מבין אצבעותיו, כיווץ שפתיו, השפיל סנטרו והאט לעת שלכת נעוריו.


המרוץ לא חדל מלהעסיקו, סבב אך ורק סביבו. היה עסוק בסבלו ושכח שתמיד ישנה אפשרות;

אפשרות לעצור ולחשוב, להתפעל מסביוני המרחבים הפתוחים ולחדש המצבורים.

מהי משמעות החיים אם סובבים הם רק אחר ההתקדמות? המשמעות שונה בתכלית, סבורני.

כמו גלגל המכה ברציף, כמו גל המכה במזח, כמו עלה הניתק מן ענף: לכל דבר יש את הזמן שלו. אם כן, עצרו להתרעננות.

 

 


 

 

 

נכתב על ידי אשף הסודות גמביט , 2/9/2013 18:45   בקטגוריות פרספקטיבה אחרת, ספרותי  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אשף הסודות גמביט ב-3/9/2013 19:12
 



זר פרחים // בזו הלהבה


מומלץ לשמוע בזמן הקריאה את זה: (אפילו לשים את זה בריפיט. יוצר את האווירה שבה כתבתי את הקטע, בכל אופן :)


 

הבאתי הבוקר זר פרחים שטוף שמש, משובץ בצבעים רבים.

עיניי דבקו בם ללא יכולת לערער על המראה.

רכות הַנְּחִיתָה במרומי קודקודי הייתה מאלחשת ומגע החזות נעים.

לעת ערב ובוקר בשנית - והשכל עודנו ממחשבות גואה.


אתמול לעת זריחה הנחתי זר פרחים על סף דלתך.

להביא אותו לך, ליבי זעק בתחינה.

בזו עוקצנות הגבעול, בזה ורוד חלומך

ליבי כך ענה: לשזור אותם על קורות ביתך כהזמנה.


שעות רבות חלפו ואוגדן ורודי החוטם קמלו למראיך

מחשבותיי כזכרונותיי נשענו על קטומי הגבעול.

מבעד לזגוגיות האישון נפעמתי מיופיך

לא ידעתי מה לומר, איך לנסח או לשאול.


ימים רבים הספיקו לחלוף וזר הפרחים נותר איתן ורענן.

הדקות נאספו לכדי שניות והרגעים הפכו לזכרונות.

כאבן ראשה, כגולת כותרת פרחי האביב קישטו המפתן.

לאות היופי והפאר, לקראת בוא ההתחדשות אל המבואות.

 

לעת ערב, בשבוע השלישי, עטורת הקורה כאילמת נעמדה

ובירכה פניה של האהובה לעת חצייתה את זה המשקוף.

בראש מעינייה השתכן חלום אחר ומחוותי נותרה לבדה.

בבואתי השתקפה, עזובה, מן המעיין שנשק את קו הסוף.

 

ההווה כעבר, ההיום כשלשום וההזמנה החלה לטפטף על מרצפות הפתח.

בראשי התמונה על היופי התעמעמה והחלה נסיגה בליבי.

מחול להבות נתפס בעלים והזר כלפיד פעם לנצח

האיר הוא את כל הדרכים, הצית העלטה במסדרונות ראשי.


ריח מזוקק של ורדים הציף האוויר.

באור עצום ורב עלי הכותרת החליפו פניהם.

האהבה התנדפה כלהבות והסתחררתי מן הזר שהשחיר

ועודני - סובב במקומי, מתבונן על מסך העשן הרועם.

 

"אהבתיה," אמרתי. 

הדקות נאספו לכדי שניות והרגעים הפכו לזכרונות.

"דרכינו התפצלו עתה." השלמתי.

נשאתי עיניי אל מעבר לבוסתן, ניצני אהבה בקעו מן הערוגות.


"האהבה עלתה באש", היטבתי כך לזכור.

זר פרחים זה הגשתי בחיוך ללא טיפת מכאוב.

"בזו הלהבה, כך רציתי למסור,

שכמו עוף החול מן האפר אני התרוממתי כדי לפרוס כנפיים ובשנית - לאהוב."

 


 

 


נכתב על ידי אשף הסודות גמביט , 17/8/2013 11:50   בקטגוריות ספרותי  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אשף הסודות גמביט ב-5/9/2013 11:08
 




דפים:  
Avatarכינוי:  אשף הסודות גמביט

בן: 29

Skype:  תבקשו, תקבלו :) 

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , פילוסופיית חיים , שירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאשף הסודות גמביט אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אשף הסודות גמביט ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)