מומלץ לשמוע בזמן הקריאה את זה: (אפילו לשים את זה בריפיט. יוצר את האווירה שבה כתבתי את הקטע, בכל אופן :)
הבאתי הבוקר זר פרחים שטוף שמש, משובץ בצבעים רבים.
עיניי דבקו בם ללא יכולת לערער על המראה.
רכות הַנְּחִיתָה במרומי קודקודי הייתה מאלחשת ומגע החזות נעים.
לעת ערב ובוקר בשנית - והשכל עודנו ממחשבות גואה.
אתמול לעת זריחה הנחתי זר פרחים על סף דלתך.
להביא אותו לך, ליבי זעק בתחינה.
בזו עוקצנות הגבעול, בזה ורוד חלומך
ליבי כך ענה: לשזור אותם על קורות ביתך כהזמנה.
שעות רבות חלפו ואוגדן ורודי החוטם קמלו למראיך
מחשבותיי כזכרונותיי נשענו על קטומי הגבעול.
מבעד לזגוגיות האישון נפעמתי מיופיך
לא ידעתי מה לומר, איך לנסח או לשאול.
ימים רבים הספיקו לחלוף וזר הפרחים נותר איתן ורענן.
הדקות נאספו לכדי שניות והרגעים הפכו לזכרונות.
כאבן ראשה, כגולת כותרת פרחי האביב קישטו המפתן.
לאות היופי והפאר, לקראת בוא ההתחדשות אל המבואות.
לעת ערב, בשבוע השלישי, עטורת הקורה כאילמת נעמדה
ובירכה פניה של האהובה לעת חצייתה את זה המשקוף.
בראש מעינייה השתכן חלום אחר ומחוותי נותרה לבדה.
בבואתי השתקפה, עזובה, מן המעיין שנשק את קו הסוף.
ההווה כעבר, ההיום כשלשום וההזמנה החלה לטפטף על מרצפות הפתח.
בראשי התמונה על היופי התעמעמה והחלה נסיגה בליבי.
מחול להבות נתפס בעלים והזר כלפיד פעם לנצח
האיר הוא את כל הדרכים, הצית העלטה במסדרונות ראשי.
ריח מזוקק של ורדים הציף האוויר.
באור עצום ורב עלי הכותרת החליפו פניהם.
האהבה התנדפה כלהבות והסתחררתי מן הזר שהשחיר
ועודני - סובב במקומי, מתבונן על מסך העשן הרועם.
"אהבתיה," אמרתי.
הדקות נאספו לכדי שניות והרגעים הפכו לזכרונות.
"דרכינו התפצלו עתה." השלמתי.
נשאתי עיניי אל מעבר לבוסתן, ניצני אהבה בקעו מן הערוגות.
"האהבה עלתה באש", היטבתי כך לזכור.
זר פרחים זה הגשתי בחיוך ללא טיפת מכאוב.
"בזו הלהבה, כך רציתי למסור,
שכמו עוף החול מן האפר אני התרוממתי כדי לפרוס כנפיים ובשנית - לאהוב."