לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

...And here, at last, I discover a strange truth


"בדיוק כך! לא הבחנת, אף על פי שעיניך ראו הכל. וזו בדיוק הטענה שלי. אני, למשל, יודע שישנן שבע-עשרה מדרגות, כיוון שגם ראיתי אותן וגם הבחנתי בהן." -שרלוק הולמס; שערורייה בבוהמיה


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2016    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

ציוני הבגרות הגיעו! // בית ספר נגמר רשמית היום


הגיעו ציוני הבגרות.

ככה זה נראה:


עכשיו - בית ספר נגמר, ועוד עם טעם מתוק בפה קול


נכתב על ידי אשף הסודות גמביט , 28/8/2013 15:00   בקטגוריות שגרה, החיים  
84 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Gerber ב-2/9/2013 14:06
 



רוגע. שלווה. נועם.


הכל יסתדר בסוף על הצד הטוב ביותר. לא רק שאני בטוח - אני יודע.

להתמיד להתמיד להתמיד.

 


 

[סרטון גמפליי חדש לAC4:BF]

 

[פתיח BB באורך מלא, לכבוד העונה החדשה]

 

[אירועי ההתרסקות מתועדים במקביל. כי אף פעם לא מאוחר לראות אבודים]

 

[לקראת סיום הסדרה דקסטר, מנגינת הסיום באור אחר]

 

[גשמי קאסטמיר. קאבר אקוסטי לשיר הבית של בית לאניסטר. השיר עצמו כיכב מספר לא מבוטל של פעמים בסדרה]

 

 

 

 

[תמונת פרסום חדשה לAC4:BF. מחווה למשחק הראשון]

 

 

 

נכתב על ידי אשף הסודות גמביט , 15/8/2013 21:33   בקטגוריות החיים  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אשף הסודות גמביט ב-16/8/2013 11:33
 



And Now His Watch is Ended // גילדרוי לוגהארט


היום קיבלתי שיחת טלפון מבית המוסיקה העירוני.

"שלום, א"ס? רצינו להודיע לך שאתה צריך להחזיר את כלי הנגינה שלך עד ליום החמישי הקרוב."


עכשיו, העניין היה כזה:

אני תלמיד נגינה בבית המוסיקה העירוני אצלנו כבר 9 שנים. בית המוסיקה מנגיש את הנגינה ואת הלימוד שלה באמצעות השאלת כלי-הנגינה (תלוי איזה) למשך תקופת הלימודים שלו במוסד. מאחר ואני סיימתי את שנתי האחרונה בבית הספר ומכאן - גם את השנה האחרונה של לימודי הנגינה בבית המוסיקה - אני נדרש להחזיר את כלי הנגינה שברשותי.


לקנות קלרינט, אפילו חצי-מקצועי, עולה המון. משמע - מיום חמישי, לא אוכל להמשיך לנגן על הקלרינט, לא כפי שהייתי רגיל, בכל אופן.

הקלרינט הוא חלק ממני. זו ההנאה שלי. 

עכשיו, המשמר שלו נגמר ואני נאלץ להיפרד ממנו.


הפרידה הזו מכלי הנגינה שלי כרוכה גם בזירוז תהליכים אחרים, כמו פוסט זיהוי השירים החדש שלי. לכן, בימים הקרובים אני אפרסם פה את הפוסט שבניתי בימים האחרונים. על חשבון הבית בינתיים:

(חשוב לציין שאני מנגן את הקטע והכל משמיעה, בלי תווים :)



Voice Recorder >>



נכתב על ידי אשף הסודות גמביט , 22/7/2013 20:12   בקטגוריות החיים, מוסיקה כמפלט  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ניצקה פיצקה ב-24/7/2013 22:13
 



מן השפל אנו מתרוממים אל השינוי // אי-ודאות ושמה עתיד


הוא התהלך ללא מורא בין כותלי הבניין, תר אַחַר הנסתר מן העין.

הוא חשב שהוא יודע על מה מדובר, שיוכל להתייצב כנגד הדבר.

התבונן הצידה, אל תוך החדרים הריקים והמעופשים. מבטו הגיח אל חדרי החדרים.

בתחילה, היה בטוח במטרתו, נחוש בדעתו למצוא את המסדרון המרוצף, המוביל היישר אל מבוקשו.


אולם, ככל שהתקדם במסעו, פחד החל לזרום במעלה גופו, מן קצות אצבעותיו ועד לנימי ריאותיו.

הוא לא ידע למה הוא ממשיך במסעו ובהמשך - הוא לא ידע את מה הוא מחפש.

הוא התמלא בתחושת חוסר יודעין עם כל צעד שעשה.

הכל נהיה חשוך לפתע ואבוקות המעברים נכבו כליל. 


כעת, הוא ירה באפלה, צעד ללא הביטחון שאפף אותו בתחילה.

הוא חש בחוסר האונים אופף אותו בעודו מגושש למצוא דבר היאחזות.

צעדיו נעשו קטנים וצפופים, מפוחדים לעשות את ההתקדמות.

הוא ידע שעליו להמשיך ולהתמיד, אבל באיזה מחיר?


הירתעותו הפכה למשקולות עבור רגליו והתהיות הרבות למרצפות חלל הימצאותו.

מפעם לפעם האבוקות פעמו כמקצב ליבו, הדיפו אור יקרות וריח משכר של חלום ואהבה.

הוא ירה באפלה, תר לו בחשכה. צעד לפעמים במקום בתחושה שמידת התקדמותו גדלה באלף מונים.

ניסה הוא להיזכר בדבר מטרתו, אך כעת אורה התעמעם לכדי זיק בודד של אי-ודאות.


אז, ברגע שכמעט נפל על ברכיו לְאוֹת הקושי והלֵאוּת, הרימה אותו מן השפל ההזדמנות.

ההזדמנות, ששוויה אינו נמדד באבנים טובות או בזהב לרוב. 

היא נמדדת ביכולתה לפקוח העיניים, להפנות המבט אל דרך אחת מיני רבות. 

הושיטה את ידייה ונחו הן על שערות ראשו, הפיגו בקלילות את חששות נפשו.


השינוי התדפק על דלתות מחשבתו. 

האבוקות החלו להאיר בקצב סדיר והדרך הופיעה אט-אט, מן קצות רגליו ועד לאחרון החששות.

צעד הוא לבטח בדרך החדשה, למרות ששכח מה הייתה המטרה שלשמה פסע בין כותלי הבניין

כי אולי לא ידע בתחילה אל עבר מה הוא צועד, אבל בהיגעו את היעד הכיל הוא את הדרך.

 



 

נכתב על ידי אשף הסודות גמביט , 3/7/2013 18:07   בקטגוריות השקפות, החיים, פרספקטיבה אחרת  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אשף הסודות גמביט ב-8/7/2013 09:40
 




דפים:  
Avatarכינוי:  אשף הסודות גמביט

בן: 29

Skype:  תבקשו, תקבלו :) 

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , פילוסופיית חיים , שירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאשף הסודות גמביט אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אשף הסודות גמביט ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)