רובנו ראינו את הסדרה הזו. כולנו שמענו וצרבנו בזיכרוננו את הרגעים הקריטים ואת רגעי השיא בסדרה הזו (וסדרה נוספת מאותו בית יוצר) לפי בואה של המנגינה הזו. לא כולם ידעו (ובינהם אני עד ללפני כמה שנים) שהמנגינות שליוו את הסדרה הזו היו פרי עטיים של סרטים מובחרים ונהדרים, כמו Cloudless של פיטר גבריאל. אחד ממנגינות הנושא הדרמטיות לקוחה מהסרט פורסט גאמפ שגם אם לא ראיתם אך צפיתם בסדרות "השמיניה" ואח"כ, אולי, ב"האי", בטוח תזהו:
העולם התקדם לו המון במאה האחרונה, קל וחומר בשנים האחרונות.
כולנו גדלנו על פלאי הטכנולוגיה השונים: האפשרות לראות סרטי קולנוע, לצפות בסדרות טלוויזיה ולהנות ממשחקי מחשב.
השנים כך חלפו ואנו תמיד אומרים - מה שהיה אז לא יוכל להיות עכשיו.
אומרים שהזמנים השתנו, שהאמצעים משוכללים יותר ומנסים גם להתאים את התכנים אל קהל היעד שמתאים את עצמו לסביבה וחוזר חלילה.
אנחנו גם אומרים שהתקופה שבה נולדנו בה היא תקופה טובה יותר, עשירה יותר ומחנכת הרבה יותר:
סדרות הטלוויזיה היו מחנכות יותר, משחקי המחשב היו פחות אלימים והסרטים היו סיפור קלאסי.
אולי סוד הקסם היה טמון בפשטות של הדברים כי באמצעות שיר קליט, דמות מרהיבה ואופי שקל להתחבר אליו, תערבבו הכל ונקבל סדרה של ערוץ החינוכית.
אנחנו יכולים להגיד מה שנגיד, אבל משהו מאותם הזמנים השאיר חותם בנו ותמיד יעלה איזשהו זיכרון, ספק נוסטלגי ספק כי הזיכרון עצמו נחקק טוב, שיעלה חיוך, שיגרום לנו להריץ בראשנו את אותן העלילות הנושנות, את אותן הדמויות הבלתי נשכחות.
הסדרות הללו, וגם משחקי המחשב הישנים והסרטים המאובקים, נשאו עימם ערך מוסף של הנאה, של צליל מתנגן ושל חיוך שמתנוסס. כמה עמוק הצליחו לחדור אותם זיכרונות מוסיקליים אל נבכי הראש שלנו? תעמידו את עצמיכם למבחן!
(הערה: כל הקטעים המנוגנים מבוצעים על-ידי. הכל משמיעה מוסיקלית ללא סיוע של תווים)
**מתעדכן בתדירות לאורך הימים הקרובים. שווה לעקוב**
"שלום, א"ס? רצינו להודיע לך שאתה צריך להחזיר את כלי הנגינה שלך עד ליום החמישי הקרוב."
עכשיו, העניין היה כזה:
אני תלמיד נגינה בבית המוסיקה העירוני אצלנו כבר 9 שנים. בית המוסיקה מנגיש את הנגינה ואת הלימוד שלה באמצעות השאלת כלי-הנגינה (תלוי איזה) למשך תקופת הלימודים שלו במוסד. מאחר ואני סיימתי את שנתי האחרונה בבית הספר ומכאן - גם את השנה האחרונה של לימודי הנגינה בבית המוסיקה - אני נדרש להחזיר את כלי הנגינה שברשותי.
לקנות קלרינט, אפילו חצי-מקצועי, עולה המון. משמע - מיום חמישי, לא אוכל להמשיך לנגן על הקלרינט, לא כפי שהייתי רגיל, בכל אופן.
הקלרינט הוא חלק ממני. זו ההנאה שלי.
עכשיו, המשמר שלו נגמר ואני נאלץ להיפרד ממנו.
הפרידה הזו מכלי הנגינה שלי כרוכה גם בזירוז תהליכים אחרים, כמו פוסט זיהוי השירים החדש שלי. לכן, בימים הקרובים אני אפרסם פה את הפוסט שבניתי בימים האחרונים. על חשבון הבית בינתיים:
(חשוב לציין שאני מנגן את הקטע והכל משמיעה, בלי תווים :)
לקראת החופש הגדול, האם אתם מתכננים לקחת חופשה או לצאת לטיול בחוץ-לארץ? אם כן, לאיזו מדינה ולמה? נופש או לטייל?
מנגינות הן דבר מדהים. באמת שכך.
בכל מקום על פני הגלובוס אנשים יצרו אומנות, יצרו מנגינה, יצרו אסוציאציה.
לא פלא שבכל סרט, משחק, סדרת טלוויזיה שבה רוצים ליצור זיכרון הקשרי יחד עם מקום מסויים ולחוש כאילו המקום לא רק מוקרן על המרקע, יש איזה מלחין או כל אדם שעוסק במוסיקה שמביא אל אוזני הצופה אתנחתות מנוגנות של הארץ שהוא רצה להציג, של המקום שהוא רצה לייצג.
לכל מדינה יש מניפה של קשרים אסוציאטיבים כאלה או אחרים ובקלות - כל דבר אחר ייכל לייצג אותה. מנגינה שעושה שימוש בכלי נגינה ספציפי, מקצב מייחד והרמונייה מסויימת שמייצרים אווירה מסויימת, משרים תחושה ומעסיקים את הראש בקליטת כל המגוון של המדינה (פרט לריח. עדיין אי אפשר להריח דרך המסך).
הייתי רוצה לעשות מבחן קטן ולתת פה דגימות של מנגינות שמלחינים ייצרו על מנת ליצור את אותו קשר אסוציאטיבי שדיברתי עליו. תצליחו לזהות את המדינות שמסתתרות מאחורי המנגינה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אשף הסודות גמביט