לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

...And here, at last, I discover a strange truth


"בדיוק כך! לא הבחנת, אף על פי שעיניך ראו הכל. וזו בדיוק הטענה שלי. אני, למשל, יודע שישנן שבע-עשרה מדרגות, כיוון שגם ראיתי אותן וגם הבחנתי בהן." -שרלוק הולמס; שערורייה בבוהמיה


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2014    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
1/2014

אספלט // מסע בדורך השחר


הדרך מנצנצת לאור פנסי רחוב

ונכבית עם מגע אור ראשון של יום. 

לילה. 

האספלט עוד חמים משאריות היום שעבר,

שניתזו על פניו במהירות מסחררת. 

הראש הגדול משקיף על הכל, סופג האווירה, נושם אבק

כוכבים. 

מאירים ממרחקים. 

נושקים לשלום מחלומות מעורפלים ואחרים. 

רגלי דורכות על הדרך, פניי מוארות מחלומות מרוחקים והראש

משתהה קלות באווירה הצלולה של העלטה. 

חושך. מאור קטן. 

רגליי בוערות מהדרך ואז מאבדות קלות מהחום כשהראש מגיח סופסוף מעל הרקיע. 

פנסי הרחוב. עננים כסופים. 

הולך על השוליים, נזהר לא להסתחרר. 

מחובר לקרקע וממשיך לצעוד אל עבר השחר

טרם כיבוי האורות והתבהרות הדרך. 

כי עם שקיעת החמה, הראש מוצף במחשבות; לעת זריחה, הרוטינה מתחילה לכרסם. 

להמשיך לצעוד בדורך השחר. החלומות כבר אינם כאלו מרוחקים. 

לנשום עמוק. לנשום חזק. וממשיכים. 

 

נכתב על ידי אשף הסודות גמביט , 17/1/2014 18:42  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אשף הסודות גמביט ב-25/1/2014 12:40
 



מחשבות מהזמן האחרון


לפעמים קורה, אפילו יותר מכמה פעמים למען האמת, שאני חושב.

וזהו.

חושב יותר מידי.

מחשב את הפעולות, את המילים, את המשפטים.

מעכל כל משפט שנזק לאוויר איזה שעה שעתיים, עד שהוא יורד במורד הגרון ומחכה כמה שניות, דקות, ימים בתחתית הבטן.


אז המצב הוא כזה:

אחרי שנתתי הקדמה למצב בכללי, אני חושב שמן הראוי שאגיד שה"לחשוב" הזה הוא משהו שאני יכול להתייחס אליו לטוב ולרע.

לטוב - כי אני מפעיל את הראש.

לרע - כי אני מנסה לבחור את הדרך הכי טובה, למרות שלא ככה עובדים החיים.

קשה לי לראות את עצמי יושב עם הכבדות שלי מעליי ונותן לראש שלי להביס אותי.

כאילו, איך זה אפשרי בכלל?!

נכון, יש לכך את המעלות של זה אבל ברצינות - איך אפשר להתייחס ברצינות לאחד כמוני?


הפוסט הזה הוא לא קריאה נואשת לעזרה או התלוננות מכפירה על עצמי, נהפוך הוא:

זה פוסט שנועד אולי להגיד לעצמי שלמחשבות יש דרכים נוספות להשתחרר חוץ מלעבד אותן בראש הלוך ושוב.


לכתוב.


 


 


לפעמים, ההתייפיפות של אנשים מרגיזה אותי.

הצביעות היא קשה. אבל זו צביעות סמויה כי כולם ככה, אפילו אני במקום מסוים.

זה כל ההיבט של "מה שנכון לומר" ו"איך נכון להתנהג". "פוליטקלי קורקט", אם תרצו.

בשביל שאדם ישתחרר מהצביעות הסמויה הזו, הוא צריך קודם כל לצעוד בדרך. להזדהות עם המתרחש. לחוות זאת על בשרו.

היצר הזה הוא טבעי והוא טמון בקרבנו בכל עת. להגיד את מה שאנחנו חושבים בלי להתעכב על כך יותר מידי.

אבל זו המציאות שכובלת אותנו. התקינות הפוליטית הזו שמחייבת אותנו לציית לנורמות שחורגות מגבולות ה"אני" של עצמנו.

המילים נעצרות בגרון. נשטפות בחזרה אל בית הקול עם הדמעות שנצורות בפקעת עצורה ולוחצת במעלה הראש, ואז כשזו מתפוצצת מבפנים - אנחנו אוכלים את עצמנו, פיסה אחר פיסה, ברעב שלא יודע שובע.

במי אנחנו מתחשבים שאנחנו עוצרים מבעד עצמנו? הרי, שפת הגוף יכולה לנקב כל מעטפת אופטימיות שקיימת; העיניים שמתגלגלות לאן, הגבות שמתעוותות על המצח והשפתיים הקפוצות שמכחילות מרוב אחיזה עצמית.

למה קשה כ"כ להזדהות עם האחר ובכך לשוכך את אותו יצר טבעי?!

בחברה כמו שלנו, אנחנו צמאים לכך שינהגו עימנו "בסדר". שיתנו לנו את מנת תשומת הלב או את מנת ההתחשבות. שישאלו לשלומנו, שיציעו לנו את הדברים שלא היינו חושבים לקחת בעצמנו. 

אולי ככה השקט היחסי נותר על כינו, אבל זהו אינו שקט. זוהי צעקה אילמת. זהו פיצוץ עמום.

מה עוד יהיה, מה עוד יהיה...

 



נכתב על ידי אשף הסודות גמביט , 9/1/2014 19:04  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אשף הסודות גמביט ב-25/1/2014 12:37
 





Avatarכינוי:  אשף הסודות גמביט

בן: 29

Skype:  תבקשו, תקבלו :) 

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , פילוסופיית חיים , שירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאשף הסודות גמביט אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אשף הסודות גמביט ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)