לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

...And here, at last, I discover a strange truth


"בדיוק כך! לא הבחנת, אף על פי שעיניך ראו הכל. וזו בדיוק הטענה שלי. אני, למשל, יודע שישנן שבע-עשרה מדרגות, כיוון שגם ראיתי אותן וגם הבחנתי בהן." -שרלוק הולמס; שערורייה בבוהמיה


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2013    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2013

"קצת נוף לא יזיק כאן..." // להאיר את החדר


אנחנו נעים במעגלים חוזרים ונשנים.

המעגלים הללו אינם מתירים מקום לספקות.


אנו יוצאים מחממה אחת לחממה אחרת, 

מנסים לרתום השראה וכוחות לפעילות מתמדת.


מקופסה אחת לקופסה אחרת אנחנו נעים,

כמו במעגלים, רק שאלו מרובעים.


בין ארבע קירות, או חמש, או שלוש.

אנו יוצאים דרך הדלת, או בעצם נכנסים אל המסדרון.


אנו סוגרים חלון, מגיפים תריס

מייחלים להשיג שלווה מדומה.


למי השלווה הזו טובה? איני יודע,

אך אנו מתאמצים כ"כ להשיגה, שהנמען כבר אינו ידוע.


מתיבה לקוביה מוצרת, ממסדרון מוארך אל פאתי הדלת;

אנו צועדים במעגלים, שבים אל מקומנו ריקם.


הגוון העמום של אבק וקירות מחוספסים מעטר 

פסגות תקרה וצרי פתחים.


מי זו הקשת שנועדה למניפת צבעים זו? איני יודע,

אך אנו סגורים במושבנו כמו מושאי ניסוי, נושמים אותו האוויר - ללא שינוי.


"קצת נוף לא יזיק כאן," כותרת שנמשחה באותיות שחורות מוגדלות

יאיר קצת את החדר האטום, החנוק, האל-מותי, החד-גוני.


"...אור כמזרקה יכסה כיכרות שוממות אלו בגוון מרענן".

אל ליאוש לשלוט, ללחץ להדק אחיזתו ולעצב לזרום במורד הגרון.


רשמו על דף, מסגרו אם צריך - 

תזכורת לדברים שהינם קטנים, אך מקלים על כל שאר הדברים.


נכתב על ידי אשף הסודות גמביט , 25/10/2013 14:51  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אשף הסודות גמביט ב-2/11/2013 10:47
 



גורם ההפתעה // לחגוג - ולא לצאת חייבים!


בימי הולדת או בסתם אירוע ששווה לחגוג עבורו - לא חסרים כאלה מקרים שבהם מתארגנים בצורה זריזה (או בצורה מתוכננת בקפידה), מרימים אירוע, מגבשים כמה אנשים ומרימים כוסית עבור הדברים החשובים. 

אך עם כל השמחה, חבוי דבר שאף אחד לא אוהב להתעסק איתו -


הארגון. 

או יותר נכון לומר - כאב הראש שמתלווה לכך.


אנשים תמיד יחתרו למצוא את הפתרון הכי טוב להרבה מצוקות כאלה או אחרות, על אחת כמה וכמה כשזה נוגע לארגון משהו פרטי וקטן או משהו יותר המוני.


אזזז... איך נמנעים מהפרוצדורה ומהתסבוכת של העניין?


מסיבת הפתעה כמובן!


הנה כמה דוגמאות למה עדיף להיות מופתעים ולא להיות אלה שמקבלים בכניסה את האנשים:


1) האנשים.

אנחנו מוקפים בהרבה אנשים שעם חלקם אנחנו בקשר טוב ועם חלקם, מה לעשות, נמצאים בקרבתם מכורח הנסיבות. 

הפתרון? מסיבת הפתעה! 

מישהו אחר, שהוא לא אתם, יארגן את המסיבה, יאסוף את האנשים, ואתם? לא תטרידו את עצמכם!

אם מישהו שואל אתכם למה הוא לא הוזמן, תענו בקלילות: "אני בעצמי הייתי מופתע!"

תמיד עובד (:


2) האוכל.

אנשים לפעמים מעדיפים לעשות אירוע או מסיבה דווקא בבית פרטי ולא לצאת לחגוג במסעדה או כל מקום אחר.

כשזה נוגע לאוכל, מארגן האירוע צריך להתחיל להתעסק עם כאב הראש של מה להכין או מאיפה להזמין אוכל.

הפתרון? מסיבת הפתעה!

אתם תשבו לכם בנחת בבית בעוד אנשים אחרים יתחילו להתרוצץ, להכין אוכל ובאמת להתעסק עם כל הבלאגן הנלווה.

תחשבו על זה ככה: אי אפשר להכין את האוכל בבית שלכם כי אז תשימו לב לזה! פתרון פשוט ואסתטי (:


3) המחויבות.

לא פעם אנחנו אחרי יום מעצבן ולא בא לנו לעשות שום דבר חוץ מלהרגע. 

איך תצליחו לגרום לבנאדם לקום מהבית הנוח שלו למסיבה? 

הפתרון? מסיבת הפתעה!

ככה אנשים ירגישו שההזמנה שהם קיבלו היא מיוחדת! א ת ם הוזמנתם למסיבת הפתעה ואם קיבלתם את ההזמנה - אתם מספיק חשובים כדי להיות נוכחים! חוץ מזה, משהו במסיבות הפתעה תמיד גורם לכם לרצות לראות את הבעת הפנים של המופתע כשהוא נכנס בדלת, אז אתם תגידו לא לזה? 

אל תשכחו, יש גם אוכל! (:


4) השקט.

תמיד כשאתה מארגן לעצמך מסיבה, זה להתחיל להיות חמ"ל. אתה מתחיל להתעסק יותר מידי בעניין הזה ומקווה שזה רק יגיע.

הפתרון? מסיבת הפתעה!

כאב הראש עובר לבנאדם אחר, שכנראה אוהב את האקשן הזה על פנייך. ככה שני הצדדים יוצאים מרוצים, לא ככה? (:


5) חובה להיות שמחים (ומופתעים).

איכשהו, תמיד במסיבות יש ההרגשה שאתה בא לומר מזל טוב, אוכל בייגלה וחצי ואחרי זה - אתה נבלע בין כל האנשים.

הפתרון? מסיבת הפתעה!

אם אתם רוצים לגרום לאורחים לשמור על עירנות גבוהה ואכפתיות כלשהי, תארגנו איזושהי הפתעה. ככה הם יהיו דרוכים וככה הם ירגישו צורך להראות למופתע שהם נמצאים במסיבה, כי הרי - הוא יכול לא לדעת שהם באו אם לא יבואו אליו אישית ויגידו לו שלום. (:

 

בהחלטה קשה - מנצחת ההפתעה!

זהו מצב מנצח! אז אם אתם רוצים מסיבה ולהוריד מעליכם את כאב הראש - תפילו את התיק על מישהו אחר!

 

*הפוסט נכתב בהומור. בתכלס, מי יארגן לעצמו מסיבת הפתעה? או שכן? (:


נכתב על ידי אשף הסודות גמביט , 19/10/2013 17:44  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אשף הסודות גמביט ב-25/10/2013 20:59
 



מהי אחדות באמת // "התקווה", ההמנון הלאומי, בשפת הסימנים


אני אחרי שבוע ראשון בצבא.

לפני שבוע כבר עשיתי הכנות אחרונות לקראת הטירונות שלי שהתחילה בראשון האחרון.

ההתרגשות הייתה עצומה. כל הגוף שלי התמלא בתחושת סיפוק עצמי כי הצלחתי להציב לעצמי יעדים ולהשיגם כפי שציירתי לעצמי בראשי.

ייחלתי ליום חמישי הקודם ועוד יותר ליום ראשון שעקב אחריו.


ביום חמישי האחרון [10.10.13] נעמדתי ברחבת המסדרים, על מדי א', מקשיב בדריכות לכל קריאה, עובר מדום לנוח ושוב לדום ושוב לנוח.

והנה, זה נאמר כאן בקול רם, חלילה מפאת בושה אלא יותר מחשש לחשוף יותר מידי על עצמי:


אני התנדבתי לשרת בצבא.


הסיבה הינה רפואית-פיזית, אך לא אכביר כאן במילים על העניין.

אני על פרופיל 25 קבוע, פרופיל המתנדב לצבא.


אני רושם פוסט זה מכיוון שביום חמישי הבנתי מהי רעות והפנמתי השליחות שלנו, המתנדבים בפרט ושל כלל החיילים המשרתים בצבא ככלל, בשורות צה"ל.

הנוהג, הן בעת קיום מסדר צבאי והן ביומיום, לעמוד דום לעת שירת ההמנון הלאומי שלנו, "התקווה".

אנחנו היינו טירונות מתנדבים, שקלטה אל שורותיה את כל סוגי המתנדבים, ובינהם כבדי שמיעה.

במהלך זמננו החופשי למדנו את שירת "התקווה" בשפת הסימנים. כולנו יחדיו, כמקשה אחת, עשינו את תנועות הידיים גם בעת שירת "התקווה" במעמד ההשבעה.

תחושת האחדות באותו הרגע. הרעות שפעמה בקרבנו.

כולנו התרגשנו. כולנו היינו מאוחדים. 


[לצפייה בכתבה שעשו על הרגע המרגש הזה, ניתן ללחוץ כאן]

 

 

 

אז אני, א"ס, יותר מגאה להתנדב לצבא ולהיות מתנדב בכלל.


לכל שאלה בנוגע למסלול ההתנדבות - לפני הגיוס, במהלך הטירונות וביום שאחריה וגם שאלות התלבטות כאלה או אחרות, ניתן לפנות אליי במייל הבא:

[email protected]


נכתב על ידי אשף הסודות גמביט , 12/10/2013 14:27  
66 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אשף הסודות גמביט ב-19/10/2013 17:07
 



בכל הכוח // אל עבר המימוש העצמי


השבוע הראשון עבר.

הרבה כוחות הצטברו בי במהלך הימים הללו.

חבריי הקרובים בכלל הלכו להיות עתודאים.

אני הלכתי לצבא, מסיבותיי שלי.


החוכמה בדיעבד היא דבר שלילי ברוב המקרים בעיניי, אבל אומר זאת:

בדיעבד, הבחירה הזו שלי ללכת בשביל הירוק הזה זה מה שטוב עבורי. מסגרת חדשה.


ותמיד תזכרו - האנשים עושים את כל ההבדל. לא המקום, לא העיתוי, לא האווירה.

האנשים.

אנשים נהדרים כאלה. אנשים נפלאים.


הדבר הכי חשוב שלמדתי - לא להרתע לעשות את הצעד בעצמכם. תהיו בטוחים במה שאתם עושים ואלה שיהיו מולכם ידעו להפגין אותה עוצמה כלפיכם.


העוצמה טמונה בקרב הקשרים שנרקמים בין האנשים.

וזה עשה את כל ההבדל עבורי.


נכתב על ידי אשף הסודות גמביט , 11/10/2013 12:56  
26 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אשף הסודות גמביט ב-12/10/2013 14:53
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי:  אשף הסודות גמביט

בן: 29

Skype:  תבקשו, תקבלו :) 

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , פילוסופיית חיים , שירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאשף הסודות גמביט אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אשף הסודות גמביט ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)