היום הראשון של החורף הגיע וכבכל יום חילוף עונה - הינה הפוסט המסורתי שלי על העונה השבה.
יום ההיפוך השני של השנה - קריאה מהנה! 
מומלץ לשים את זה ברקע :)
בין מטעי התפוזים, בין כתומי הפרדסים
ההליכה חפוזה ונמהרת במקצת.
ענן עב כרס חג מעל ראשי, קורא אודות הסערה שבראשי
מנסה למפות הוא את השבילים בהם דשדשתי טרם פסעתי באזורו.
תחת כובד הטיפות, כנגד סערה שהתחוללה בחוץ
העץ עמד איתן כנגד כל 'פלא' שהיה לטבע להעניק לו כמתנת פרישה.
העץ עמד. העץ נשא צמרתו אל העננים. העץ אחז בכל עלה ובכל זרד צמודים אליו כבראשונה.
העץ לא נכנע. הוא לא נכנע.
בינות העצים הצעירים, מעל הפירות שמעטרים את ארוכות הדרכים
העיינים מרצדות ואינן נחות על מקום אחד יותר מרגע או שנייה.
הרוחות, כמו ציפורים רעבות, סובבות ומרעידות כל צמרת וכל ענף שברירי
וחולפות במשב קליל תחת שולי מעילי, דרך שיערות ראשי.
"הוא עוד יגיע!" לחש תחילה בקול דק.
"הוא עוד יגיע.." כשנימת אי-ודאות החלה כעת לכרסם בתודעתו.
הסערה התלהטה והקור בער בכל סיב ושלוחה בקרבו.
העננים הכבדים עודנם שילחו מִמְטָרִים, אך אלו לא יכלו לדכאו.
מעל הבוץ המתהווה, דרך האווירה הספוגה בניחוחות מוכרים
האוזנים מתחדדות לרחש העלים המסתודדים בינם לבין עצמם.
כל צעד וכל שעל השאירו חותם שהשתרך על אותם השבילים
הזמין כל הֶלֶך לחקות את החפזון בזמן ובעונה שיחפוץ לעצמו.
עוד ענף כזלזל נחת בעוצמה תחתיו. עוד עלים נוספו אל האדמה.
באותו הרגע כשכמעט סיים לומר בליבו את רשמיו מהעולם הזה, זה קרה.
שוך הסערה. הקשת בענן. השמש המיוחלת בצבצה!
כמו כיסוי רקום כנגד חילופי העונות, עטפה אותו אותה תחושה נושנה כי הנה - זה עומד לקרות.
תחת שרידי העננה, מעל קדרת מטעמי הטבע
ההתבוססות בבוץ הפכה לצעדים מבוססים ונכונים.
ההתכנסות העצמית והראש הגחון נשמו לרווחה את אווירת החורף
כשאלו אט-אט מתעצמים בשנית, לאחר אותם קשיי-התרשמות.
~~~
בקצה המטע, בשולי הפרדס - שמה בדיוק, על הגבעה המשקיפה על הכל
ניצב אותו עץ שנאחז, כמו עלה לענף, באדמה בחוזקה.
כולי עמדתי שמה, נוטף מים, כנגד אותו עוגן יבשתי.
נשענתי קלות על גזעו ופיללתי שזהו אינו הסוף
ושעוד נתראה. ושעוד אזכה לחזות בו. ושהחיבור שלי אל הנוף ימשיך לעבור דרך אותו ידיד רם.
כי בפתחה של עוד עונה מתחדשת - ריח הדר, ניחוח גשם, ארומת אדמה לחה - זה כל הנחוץ.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אשף הסודות גמביט