במושב הנגדי יושבת בחורה יפה.
ללא נעלים, עם גרביים לכפות רגלייה, רוכנת מעל למחברתה כשמשקפייה על קצה אפה.
אוזניות אוטמות אוזנייה בעוד שיערה הזהוב מסתירן חלקית.
יושבת ומעיפה מבט חטוף לנוף, ומיד ממשיכה לכתוב, שמא שמץ המחשבה והרעיון יעלמו באוויר.
מראה מלבב של כתיבה בלב הרכבת.
היא בעולמה, בנוחות שלה, מתעדת מחשבות, ממציאה עולמות, יכול להיות שהיא מציירת דיוקן של הרים וגבעות?
נטמעת היא בין כיסאות הקרון, כאילו זוהי סביבתה הטבעית; בנונשלנטיות היא פרוסה על מושבה, בבגדיה הכחולים שמתמזגים עם
המושבים הכחולים.
ממשיכה לשקוד היא על חודו של עט. הופכת דף וקוראת את אשר תמללה מראשה העייף לדף הצחור.
ואני? יושב מנגד ומצייר דיוקן משל עצמי על הבחורה מהמושב הנגדי.
להישיר מבט מהמושב הנגדי // דיוקן של חיבה
במושב הנגדי יושבת בחורה יפה.ללא נעלים, עם גרביים לכפות רגלייה, רוכנת מעל למחברתה כשמשקפייה על קצה אפה.אוזניות אוטמות אוזנייה בעוד שיערה הזהוב מסתירן חלקית.יושבת ומעיפה מבט חטוף לנוף, ומיד ממשיכה לכתוב, שמא שמץ המחשבה והרעיון יעלמו באוויר.מראה מלבב של כתיבה בלב הרכבת.היא בעולמה, בנוחות שלה, מתעדת מחשבות, ממציאה עולמות, יכול להיות שהיא מציירת דיוקן של הרים וגבעות?נטמעת היא בין כיסאות הקרון, כאילו זוהי סביבתה הטבעית; בנונשלנטיות היא פרוסה על מושבה, בבגדיה הכחולים שמתמזגים עםהמושבים הכחולים.ממשיכה לשקוד היא על חודו של עט. הופכת דף וקוראת את אשר תמללה מראשה העייף לדף הצחור.
ואני? יושב מנגד ומצייר דיוקן משל עצמי על הבחורה מהמושב הנגדי.