היי עולם, מה נשמע?
אני בסדר. לפחות זה מה שאני יודע.
יש כ"כ הרבה דברים שקורים מסביבי. כ"כ הרבה דברים שמצריכים התייחסות מצידי.
אבל אני לא יודע לומר למה אני
למה אני לא נותן להם את...נותן לעצמי את האכפתיות.
אכפת לי, יותר מאכפת לי.
פשוט... הכל נובע מזה שאני לא יודע אם אני בסדר כ"כ.
ברור, אין לי על מה לקטר.
הלימודים הולכים רגיל. אני משקיע ורואה שעם טיפה מאמץ הכל מצליח - קלישאות נועדו להיות נכונות.
חזרתי לקרוא ספרים כמו שהייתי רגיל בעבר - שכחתי כמה זה מרתק ומהפנט!
המוסיקה כרגיל מוצאת את מקומה הטבעי ופשוט ממלאת את כל החלקים הריקים בהוויתי.
למה אני אומר שאולי מצב רוחי לא בסדר?
פה בערך רציתי לסיים לכתוב את הפוסט.
כי אני לא מצליח לענות על השאלה.
שאלות על העתיד ותהיות על העבר.
אני יודע שיום ההולדת שלי יחול רק בעוד חודש, אבל זה אולי בדיוק הזמן הכי מתאים להציג את משאלותיי לקראת חגיגות האביב ה-18 שלי.
הייתי רוצה להתחיל לעסוק במקצוע העתיד שלי.
אם כן, צריכה לבוא קודם המשאלה: הייתי רוצה שהעולם יאותת לי מהו מקצוע העתיד שלי.
אם נמשיך ללכת ברוורס, נגיע כנראה למשאלה הבאה: הייתי רוצה שאהיה מאושר כשאני עושה משהו. כל משהו. אני שמח בתחומי העניין שלי ונהנה עם תחביביי, אבל בנאדם בעולם פרקטי צריך לדעת מה הוא רוצה מעצמו.
הייתי רוצה להמשיך בנגינה. אני כרגע נמצא לקראת סיום תקופה יפה שהחלה עוד מלפני כמעט עשור שבה התחלתי את לימודי הנגינה שלי על קלרינט. היות ואני מגיע ל18, לא אוכל להמשיך ולהנות מחזקת כלי הנגינה שלי. כרגע אין בידי האפשרות לקנות לעצמי כלי נגינה ועל כן, קיים הפחד התמידי שהתשוקה לנגינה תדעך ככל שאתרחק מן יום סיומי לימודי הנגינה. נכון, כשאוהבים משהו, זה נשאר לתמיד. מקווה רק שאוכל להמשיך להשביע את נפשי בעתיד הלא-כלכך-רחוק.
הייתי רוצה לבקר באיטליה, להנות מן הנופים, מהריחות, מהטעמים. לתת מענה לחלום נושן שלי ואולי אחד מן החלומות הכי ותיקים שלי.
לי עוד יהיה זמן בעתיד הלא-כלכך-רחוק להשיג דברים חומריים עבור עצמי, אבל נכון לעכשיו - הנפש שלי צועקת ורוצה תעסוקה. רוצה מרגוע. רוצה להגשים חלום.
פוסט טיפשי לדעתי ואפילו מיותר.
אולי אני טועה ויכול להיות שאני צודק.
הייתי חייב לבוא למקום היחיד שבו אני והמילים שווים.