no one can hear you scream in space

אני רוצה להאכיל ציפורים, פשוט לשבת בפארק ולהאכיל ציפורים. 

אני צעירה מדי, ויש דברים שצעירים לא עושים. כאילו זה מין פרס הצטיינות להאכיל ציפורים, כאילו רק למי שעבר הרבה בחיים מותר להאכיל ציפורים.

הן לא עושות הרבה, באמת שלא. וכנראה גם לא זוכרות את אותן פנים מוכרות מהפארק, אבל הן שם. הן תמיד שם. 

מי שמספיק זקן מבין את שפת הציפורים, אחרת, איך מבינות הן רק אותו?

לפזר גרעינים שקניתי במיוחד בשבילן ואני בכלל לא אוהבת גרעינים, העיקר שיאכלו ויהנו. 

יש סיבה לזה שהם שם יושבים ומאכילים ציפורים, הזקנים, הם כבר יודעים הכל עד שנותר להם דבר אחד לדעת- איך לעוף.

אז הם יושבים בפארק ומאכילים ציפורים ככיסוי, אך בעצם הציפורים מגלות להם את סודותיהן,

כך, כאשר הבינו איך לעוף, הם כבר לא מאכילים ציפורים.

הם פשוט,

עפים.