לפעמים קורה מקרה בו אדם מוצא סרט שגורם לו להסתכל בצורה שונה על הקולנוע. זה קרה לי בשנה שעברה עם "עץ החיים", סרט השנה שלי שבהחלט מתברג לרשימת הסרטים הטובים ביותר שצפיתי בהם אי-פעם. זה היה סרט מיוחד ותמוה שגרם לי להסתכל באופן שונה על היצירה הקולנועית ועל החיים בכלל. השנה מצאתי את "ממלכת אור הירח", סרט שגרם לי להבין למה התאהבתי בקולנוע מלכתחילה. אבל "ההתחלפות", למרות שהוא לא הסרט הטוב ביותר שראיתי השנה, הוא הסרט ששכנע אותי סופית כי המקצוע בו אני רוצה לעסוק בעתידי הוא קולנוע, בגלל הדרך בה בחר קולירין לעשותו.
ערן קולירין אורג את סיפורו את עודד- אדם שגרתי לגמרי, שכל יום בחייו הוא אותו היום; הוא קם בבוקר, יורד במעלית, נוסע באוטובוס לעבודה, חוזר באוטובוס הביתה בערב, שוכב עם אשתו וחוזר חלילה. יום אחד, בשל שכיחת קלסר, עודד נאלץ לחזור לביתו בשעות הצהריים- שעה שבה הוא מעולם לא ביקר בביתו. מאירוע זה, מתחיל עודד להביט ולבחון את חייו בצורה שונה, כשהוא מנסה בכל יכולתו לצאת מהשגרה הכואבת. המסע שלו מפגיש אותו עם שכן, המנסה גם הוא לשבור את השגרה, ומכיר לעודד עולם שלם של ביזאריות.
אל "ההתחלפות" ניגשתי בזהירות רבה. ידעתי כי מדובר ביצירה מיוחדת ושונה, אם כי קשה ואיטית. בעת הצפייה בסרט, רק ייחלתי שהמסע הזה ימשיך. קולירין אורג את מסעו של עודד בזהירות רבה. תסריטו היא מלאכת מחשבת, כזו שנכתבה בכובד ראש, בעת שהיוצר עצמו התבונן על חייו וחייהם של הסובבים אותו. עודד הוא כמו ילד קטן המגלה אט-אט את המילים והצעדים. הוא נוגע בקירות, מביט על אנשים מהחלון, מפיל דברים מן השולחן וצועק למקומות ריקים. הדוגמה החזקה ביותר היא הסצינה בה עודד שולף את איבר מינו אל מול המראה, והביט בו במבט תמוה של גילוי. עודד מנסה בכל כוחו לצאת למסע אישי ובו לגלות את עצמו מחדש. קולירין כותב ומביא לחיים מסע אישי של אדם המחפש את חייו, שנעלמו איפשהו בין החללים הריקים שהם השגרה היומ-יומית.
בכל סצינה וסצינה שכותב ערן קולירין, הוא מזמין אותנו, יחד עם עודד, לבחון את חיינו ואת המוזרות שלנו. בכל צעקה חסרת פשר אשר צועקים עודד ושכנו אל החללים הריקים נשמעת התקווה של השניהם בחיפוש אחר חייהם.
הסרט, ובעצם קולירין, משתמש בעודד כדי להעלות שאלות קיומיות שלנו כבני-אדם, אשר נהפכים לצללים של עצמנו עקב השגרה המעיקה אשר לא נותנת מנוח. קולירין מנסה למוצא דרכים להסתתר מהשגרה. הוא לוקח את שגרתו הרגילה של עודד ואומר בקול רם, דרך דמותו- "לא עוד", ובכך מערער את הקיום של אותה שגרה המכלה את חיינו. הוא בועט בשגרה, צועק עליה ומטיח בה האשמות, ובכך הוא יכול להשתחרר ממנה ולתת לחייו להתעופף ולהשתנות.
"ההתחלפות" הוא יצירה נדירה וחד-פעמית, יצירת מופת מפעימה ושקטה, המכריחה את צופיה להביט פנימה ולבחון את עצמם. זוהי יצירה נועזת וחדשנית, ולא ישראלית ברוחה ובנפשה. קולירין יוצר אותה מהמקום האישי ביותר. זהו מסע מפרך ומשעשע לפרקים, מוזר וביזארי, כזה שבוחן את האספקטים של חיינו.
כתבתי את מה שכתבתי בתחילת הביקורת מן הסיבה שאני התאהבתי בדרך בה קולירין בחר לספר את סיפורו ולעשות את סרטו. את הדרך בחר לכתוב את תסריטו ואת הדמויות שיצר והמצבים שבנה סביבן. כל דבר בסרט הוא אסתטי ונקי, מיוחד ומחושב. הצילום המבריק והעריכה המצוינת, לצד השקע והרעש של חיינו היוצרים את פסקול הסרט. במאי ותסריטאי הסרט מחליט לכתוב מסע מחשבתי ואישי, והוא עושה את זה בצורה הטובה ביותר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
