לקראת סוף מאי בחופש סוכות, נסעתי עם אחי בהתרגשות אל קולנוע לב שבתל-אביב. הנסיעה עברה בשקט מופתי. אחי עישן ואני רק רציתי להגיע כבר. בקופות זירזתי את הקופאית שתיתן את הכרטיסים כבר, כי הסרט אולי כבר התחיל. היא הרגיעה אותי ואמרה לי שאין לי מה לדאוג, אך לא האמנתי לה. לא רציתי ששום דבר יהרוס את היום הזה. אחי קנה שתייה ואני רצתי אל תוך האולם, שמח לגלות כי רק טריילר ל"עלייתו של האביר האפל" מוקרן כרגע, ולא הסרט עצמו. אחרי כמה דקות התחיל הסרט אליו חיכיתי יותר משנה. חווית הצפייה הייתה מזככת ונהדרת. בסוף ההקרנה המושלמת הזו פשוט מחאתי כפיים, מרוגש ונלהב לעבור את המסע הזה בשנית. בדרך חזרה הביתה חשבתי על הסרט ללא הפסקה, משתיק את אחי כל פעם שהוא מנסה לדבר איתי. חווית הצפייה הייתה כה מופלאה וקסומה שלא רציתי ששום דבר יהרוס לי אותה. "ממלכת אור הירח" שינה אותי לגמרי, יותר מכל סרט אחר. זה כנראה לא הסרט הטוב ביותר, זה לא קובריק או קופולה, אבל זה הכי-הכי הפרטי שלי. ההתאהבות שלי. צפיתי בסרט כבר שלוש פעמים ואני מחכה בקוצר רוח לראות אותו ברביעית. סרטו של הבמאי השקט וההיפסטר ווס אנדרסון שינה לתמיד את הדרך בה אני יסתכל על קולנוע. זה סרט שגרם לי להבין למה בכלל אני אוהב את הנושא הרחב הזה. בסוף השבוע שאחרי ההקרנה החלטתי לראות את כל הסרטים של ווס אנדרסון שוב. עשיתי את זה בשנית לפני שבועיים. כל צפייה [בחלק מהסרטים זה כבר צפייה יותר מעשירית] הייתה קסומה ונפלאה וגרמה לי להבין כי אולי ווס אנדרסון הוא לא הקולנוען הגדול ביותר [אלא סטנלי קובריק], אבל הוא לגמרי היוצר שהכי מבין לליבי. סרטיו תמיד מעלים חיוך על פניי, והם תמיד קולעים בול, ללא יומרות.

סרטו הראשון של ווס אנדרסון אליו נחשפתי היה "ראשמור". אחי החליט לפני כמעט שנתיים כי הגיע הזמן להכיר אותי לבמאי חדש, ונתן לי את "ראשמור". אני זוכר טוב מאוד כי מההתחלה המופתית ממש ועד הסוף הקיטשי אך הנהדר הבנתי כי הוכרתי לקולנוען נהדר. הסגנון של סרטו היה מיוחד ופשוט, אסתטי ונוגע ללב. זהו סיפור ביזארי על אהבה ומה עושים בשבילה. ווס אנדרסון ושותפו לכתיבת התסריט אואן ווילסון השכילו לבנות סיפור נהדר שמתקדם בצורה מצוינת ולא משעמם לרגע, ובתוכו לזרוע דמויות מופלאות עם סיפורים נהדרים. צפיתי בסרט עשרות פעמים והיד עוד נטויה. זה סרט שאני תמיד מוכן לחזור אליו ולצפות בו, להתאהב מחדש ולהחשף מחדש אל העולם הנהדר שיצר אנדרסון ב"ראשמור".
לאחר הצפייה ב"ראשמור" רציתי לצרוך כל סרט של הקולנוען המיוחד הזה. בהמלצה של אבא של חבר טוב, צפיתי ב"משפחת טננבאום", אחד מהפנינות הקולנועיות הטובות שנוצרו. בסרט זה, שנחשב לפסגת יצירתו, ווס אנדרסון בורא את סיפורה של משפחה בהפרעה, המורכת מגלרייה של דמויות צבעוניות ונהדרות. כל דמות היא סיפור בפני עצמו, הבנוי מאוד דמויות, הבנויות מעוד סיפורים. זהו פרויט רחב יריעה שמשתרע על פני כמעט שעתיים של יצירה קולנועית מופתית. ב"טננבאום" הכל מושלם ומעוצב ביד אומן; הלוקיישנים הצבעוניים, לבוש הדמויות, וכל שוט ושוט בו מצולם בקפידה אומנותית מרשימה. ולצד כל הדברים הטובים של ווס, ניתן למצוא גם את העבודה המבריקה ממש של השחקנים, שביחד עם התסריט, נותנים לדמויותיהם מעין רבד נוסף. איזה סרט נהדר.
בשבועיים שאחרי הצפייה ב"משפחת טננבאום", הסרט הזה היה נושא השיחה היחידי שלי. לכל הסובבים שלי נמאס לשמוע על המשפחה המוזרה שייצר אנדרסון, אך אני לא הצלחתי להרפות מהסרט. החטלתי לצפות ב"רכבת לדרג'ילינג", והפעם ההמלצה הגיעה מחברה של אמי. ניגשתי אל הסרט בחשש, משום שקראתי כמה ביקורות אנמיות עליו, ולא רציתי לגלות כי יש איזשהו סרט לא משהו בפילמוגרפיה של הבמאי הזה. שמחתי לגלות כי הסרט הוא פשוט מעולה. הוא כל מה שווס אנדרסון הוא. כל הצבעוניות שבו, הצהוב והכתום הבוהקים של הרכבת והודו, הצילום האסתטי והמדויק, המוזיקה הקסומה, הדמויות הפגומות וסיפור המשפחה המפוררת, כולם עבדו יחדיו כדי ליצור את המארג המיוחד הזה שהוא "רכבת לדרג'ילינג". הסרט הוא עבודת הבימוי המבריקה והטובה ביותר של ווס אנדרסון, ותצוגות המשחק של אואן ווילסון, ג'ייסון שוורצמן ואדריאן ברודי הן מופתיות ממש. ושוב יצאתי מהסרט מזוכך, ספוג בקולנוע נהדר.

אחרי השלישייה המנצחת הזו, הבנתי כי ווס אנדרסון הוא הבמאי שלי. הוא יוצר בחסד ויש לו כשרון רב. הסרט הרביעי ברומן שלנו היה "מר שועל המהולל". למרות שאנימציית סטופ-מושן היא לא מהמועדפות עליי, החלטתי לסמוך בעיניים עצומות על ווס אנדרסון. הגילוי בסרט זה היה שגם בסרט בו הגיבורים הם שועלים והעולם מורכב מבובות, ווס תמיד ידחוף בכל הכוח את מה שמייחד אותו. את הצבעים הבוהקים, סגנון הבימוי והעיצוב האומנותי, והייחס הפגום משהו בין בני משפחה. למרות שסיפור המסגרת הוא יותר ילדותי והקליימקס הסופי הוא קיטשי וחמודי כמו בימי "ראשמור", גם פה ווס אנדרסון משכיל לבנות דמויות מעניינות לצד הומור שנון וסיבוכים עלילתיים מפתיעים. "מר שועל המהולל", עם סגנונו המרהיב, הצבעים העזים והביזאריות שבו, הוא סרט אנושי מאוד, המלמד אותנו לקחים חשובים על חיי משפחה והסכנות הטמונות בחיפוש אחר ריגושים מסוכנים.
המסע שלי עם ווס אנדרסון נמשך עם "פשיעות קטנות" ו"עמוק במים". סרט הביכורים של הבמאי הוא ללא ספק החלש שבפילמוגרפיה שלו, אך גם הוא נהדר ללא ספק. הסיפור הוא נהדר והדמויות מצוינות, והסרט הוא ללא ספק מותחן קליל וקומי מעולה, אבל שלא משתווה לשום יצירה אחרת של ווס. מה גם שסגנונו של הבמאי עוד לא בשל בסרט זה, ומלבד ההומור ודרך הבימוי, קשה לזהות, כמו בשאר סרטיו, שזה סרט שלו. "עמוק במים" הוא אולי היצירה הגדולה ביותר של ווס אנדרסון, וללא ספק השאפתנית ביותר. זהו מסע קומי וביזארי עם שלל דמויות נהדרות. הסגנון של הבמאי בסרט זה לקח צעד קדימה עם השימוש הראשון שלו באפקטים מיוחדים ליצירת יצורי המים, המסוגננים שלעצמם. גם פה לוקח ווס דמויות מעורערות וסיפורי משפחה ביזארים ודוחס אותם אל תוך סרט שהוא ייחודי ומבריק.
בחודש מאי האחרון המסע הזה הגיע לכדי קליימקס אדיר בעת הצפייה ב"ממלכת אור הירח". כל סרטיו של הבמאי הצנום לימדו אותי לצפות לסרט מיוחד במינו, ממתק קולנועי נהדר. כמו שכנראה ניתן להבין מהפסקה הפותחת, התאהבתי בסרט עד כדי כאב. "ממלכת אור הירח" הוא מסע של אהבה אמיתית וטהורה, המוצגת לנו דרך עיניהם התמימות של ילדים בני שתיים-עשרה, המחליטים כי לא משנה מה- הם רוצים להיות יחד. הבריחה שלהם, המסע שהם עוברים יחד הוא קסום. והכל מעוצב ביד האומן המופתית של ווס אנדרסון. הצילום המוקפד, העיצוב האומנותי המבריק, הבימוי והתסריט שלוקחים אותנו אל תוך עולם שהוא גן-עדן קולנועי. ביקורת מורחבת על הסרט תתפרסם בימים הקרובים, אני מבטיח.

לסיום אני אגיד כי לא משנה אם המאמר הזה היה ארוך בעוד מאות שורות, אני לעולם לא הייתי מצליח באמת להסביר את כמות האהבה שיש לי אל ווס אנדרסון. אני מאוהב בסגנון הקולנועי הייחודי שלו, בדרך שלו לספר סיפורים ובדמויות הפגומות שלו. הוא קולנוען גדול בשל העובדה שהוא הולך עם היושרה האומנתית שלו, ויוצר סביבה סיפורים אנושיים ומלאים בחן ובקסם. וגם אם לא כל הסרטים שלו הם מצוינים, אלה שכן הם פשוט מופתיים.
("ממלכת אור הירח")
("מר שועל המהולל")
("רכבת לדרג'ילינג")
("עמוק במים")
("משפחת טננבאום")
("ראשמור")
("פשיעות קטנות")