בשבוע האחרון התחלתי לעבוד על רשימת ה - 40 סרטים הטובים ביותר שראיתי. לא בשביל סיבה מיוחדת, אלא יותר בשבילי, בשביל שאני אדע מהם הסרטים שלי. אתמול החלטתי לפרסם את הרשימה בבלוג בחלקים, ולכתוב כמה מילים על כל סרט. זו לא רשימה מרשימה במיוחד, אבל אתם כן תמצאו כאן קובריק, ברגמן, קורוסאווה ופליני, אבל גם תמצאו כאן ווס אנדרסון, פינצ'ר ואפילו זמקיס. זו לא רשימת הסרטים שהכי השפיעו על הקולנוע וזו לא שום רשימה רשמית, אבל זו הרשימה שלי, של הסרטים שלי. זו הרשימה הכי אישית שיש, עם הטקסטים האישיים ביותר. אז בואו נתחיל עם החלק הראשון. 

40. 

פארגו \ Fargo 

סרטם של ג'ואל ואיתן כהן  

לפני כשנתיים החלטתי יום אחד כי האחים כהן הם הבמאים הטובים שחיים. ראיתי כמעט כל סרט שלהם בפחות משבועיים ואז הגעתי ל"פארגו". אני זוכר כי בסצינת הפתיחה בה ג'רי נפגש עם קארל וחברו המאיים. שם גיליתי כי ההסדר ביניהם הוא שקארל וחברו יחטפו את אשתו של ג'רי. ואז הגיעה סצינת החטיפה. ואחר-כך הסצינה בה עומד ג'רי ליד הטלפון וחושב איך לספר לאביה של אשתו החטופה איך היא נחטפה. ואז הגיעה הסצינה בה חברו של קארל יורה בשוטר בפניו האדישות. "פארגו" מלא בסצינות שנחקקות בזיכרון, סצינות עליהם סיפרתי בהתלהבות לחברים. 

אני מעולם לא הבנתי באמת למה אני מאוהב בסרט הקטן הזה, שמרגיש כמו קולנוע עצמאי וכמו סרט בכורה של במאי מבטיח. אותן סצינות שבונים האחים למארג הכולל והמהנה שהוא "פארגו" הן בלתי נשכחות ומדהימות בעשייתן הקולנועית. 

39. 

שמש נצחית בראש צלול \ Eternal Sunshine of the Spotless Mind 

סרטו של מישל גונדרי 

"כשאתה על ערש דווי, אתה רק תזכור את האהבות שלך." 

אלו המילים שאמרה לי סבתי לפני מספר שנים. חשבתי על המשפט הזה רבות. כתבתי אותו במחברות ועל המחשב, רק בשביל לא לשכוח אותו. האמנתי בכל ליבי כי האהבה היא באמת הזכרון הכי חזק. ואז חוויתי את זה על בשרי, את האהבה הזו, והבנתי כי סבתי באמת צדקה. ואז הגיעו צ'ארלי קאופמן ומישל גונדרי ופוררו את האמונה הזו. בסרטם המופתי הזה הם מספרים סיפור אהבה פשוט, שכמו תמיד אצל קאופמן, מסתבך ברעיונות מבריקים. הפעם, זה מכון שמציע שירות למחיקת זכרונות. ושני נאהבים, אנשים שמאהבים זה בזה במעין אהבה ממבט ראשון, מחליטים למחוק האחד את רעהו מין הזכרון. האישה עושה זאת ללא בעיה, אבל הגבר, ג'ים קרי בתפקידו הבוגר והטוב ביותר, מחליט להתנגד לתהליך באמצע, ועובר דרך נבכי זכרונות האהבה שלו, ומתאהב בשנית באותה אישה שרצה למחוק מזכרונו. זה סיפור פשוט וקטן, אך נהדר ונוגע ללב. ג'ואל בריש, גיבורנו, הוא גיבור טרגי ומיוחד, אותו בונים במופתיות קאופמן וגונדרי. ותמיד אני אזכור את סצינת המיטה על הקרח. ואת הסצינה בה ג'ואל וקלמנטיין שוכבים על הקרח ומתאהבים. ועוד ועוד סצינות המרכיבות את הסרט המצוין הזה.  

38. 

מלך הקומדיה \ The King of Comedy 

סרטו של מרטין סקורסזה 

רופרט פאמקין, גיבור הסרט, הוא אדם תמים בעל חלומות גדולים. הוא רוצה להיות קומיקאי. הוא מעריץ ללא חת את ג'רי לאנגפורד, קומיקאי מצליח בעל תכנית משלו ומיליוני מעריצים. רופרט בטוח כי ג'רי הזמין אותו לפגישה, והוא בטוח כי הם חברים קרובים עכשיו. הוא הולך למשרדו ומביא לשם קלטת טייפ שלו בה מוקלטים קטעים קומיים שלו. למרות שכולם תולים שלטים ענקיים מול פניו שהם עובדים עליו ושאין סיכוי שהוא באמת יצליח כקומיקאי, הוא ממשיך להאמין. אפשר לראות את זה בפניו התמימות והשמחות בהתנהגותו. כשג'רי מבהיר לו שאין לו סיכוי, אנו רואים את השינוי הקטן הזה בפניו. את השינוי הזה בין התמימות החלומית לבין ההבנה הקשה שאיו סיכוי. וזו עבודה מבריקה של שחקן גדול. רוברט דה נירו עושה את אחד מתפקידיו היותר טובים ב"מלך הקומדיה", מעין סרט שוליים של מרטין סקורסזה שהרוב לא מכיר. אני נתקלתי בו במקרה לפני חצי שנה. אני מודה למי-שלא-יהיה שם למעלה על אותו יום, כי "מלך הקומדיה" הוא סרט נהדר. הוא לא מפסגות הקולנוע, אבל דווקא משהו באווירה הקטנה הזו, בסיפור הפשוט הזה על תקווה גדולה, קנה אותי. 

37. 

אי.טי \ E.T: The Extra-Terrestrial 

סרטו של סטיבן שפילברג  

לפני שנה במגמת קולנוע בתיכון [זו לא הפעם האחרונה בה אני ידבר על המגמה] נבקשתי לכתוב על הסרט שהשפיע עליי הכי הרבה. כתבתי "אי.טי". כשהמורה שאלה אותי למה, עניתי כי הקשר הזה שנקרם בין החייזר לבין אליוט הוא הדוגמה הכי טהורה שיש לחברות בכל הנסיבות, כנגד כל הסיכויים. סיפרתי כי בגלל הסרט הזה הבנתי שאני מאוהב בקולנוע, ובגלל הסרט הזה התחלתי להתעניין במי עומד מאחורי המצלמה ועושה את הסרט. התחלתי להתעניין בתסריטאות ובצילום והתחלתי לשים לב לקרדיטים בסוף או בתחילת הסרט. בזכות היצירה הקסומה והמבריקה שהיא "אי.טי" גיליתי מי זה שפילברג ומה זה קולנוע. ההתאהבות הזו לעולם לא תתערער, גם לו בצפייה המאתיים [וכבר עברו כמה עשרות פעמים]. שפילברג והתסריטאית מליסה מטיסון משכילים לבנות סיפור חברות ואהבה פשוט ומופלא, שכל הדרכים מובילות אותו לסופו הטראגי. כל דמעה שירדה בלחיי בכל צפייה באותן סצינות בהן אליוט היה על סף המוות והכל בשביל חברו, הן ההכוחה לכך ש"אי.טי" הוא קולנוע גדול ונהדר.   

36. 

2001: אודיסאה בחלל \ 2001: A Space Odyssey 

סרטו של סטנלי קובריק 

כמה מילים כבר נאמרו על סרט המדע-בדיוני של הגאון קובריק. נאמר עליו שהוא יומרני ומשעממם, חלק אמרו שהוא יצירת מופת שלא ניתנת לערעור וחלקים, ביניהם אני, עדיין מנסים להבין איפה הם עומדים. זה לא סרט שקל לעמוד בו. הוא מתחיל באקספוזיציה של רבע שעה על קופים, וממשיך במסע מרהיב אל תוך החלל, וכל זה בשנות השישים. העבודה המבריקה של קובריק בחיבור קול לתמונה, המוזיקה המתשלבת בקול תרועה מרהיב אל הסצינות הקולנועית מהמופלאות שנראו בקולנוע. החלל הקסום והדמויות, עיצוב החלליות והאל 9000, כולם עובדים יחדיו כמו מכונה ענקית, והכל בשליטתו של הגדול מכולם, סטנלי קובריק, שמביים את יצירת המופת המד"בית הראשונה. 

יום אחד, לפני חצי שנה לכל הפחות, הבית שלי היה ריק לגמרי מנפש חיה. החלטתי לצפות בפעם השנייה בפלא הקולנועי של קובריק, הפעם עם הספק של ארתור סי. קלארק לצידי. במשך חמש וחצי שעות ארוכות קראתי את הספר וראיתי את הסרט יחדיו, הכל במטרה לנסות ולהבין את היצירה היומרנית, הגדולה, המרטיטה, המעצבנת, המתישה והחזקה הזו. גם אחרי זה אני לא אתיימר להגיד שהבנתי, אבל ההאהבה שלי לקולנוע של קובריק- ולקולנוע בכלל, גדלה. 

35.

חומות של תקווה \ The Shawshank Redemption 

סרטו של פרנק דרבונט

כשעבדתי על הרשימה, הסרט הראשון שנכנס אליה היה "חומות של תקווה". ידעתי כי זה סרט שאני תמיד מוכן לראות, בכל מצב ובכל זמן, וידעתי כי זוהי יצירה חד פעמית ומרגשת, אמריקאית מאוד שכתובה בגאונות ומבוימת במצוינות מעוררת השראה. אני דווקא רוצה לספר סיפור אישי על הסרט. לפני כמעט שלוש שנים, בזמן שעבדתי על עבודה במתמטיקה, הגיעה סבתא שלי הביתה עם הכלב שלה ותיקיה הרבים. היא קראה לי ואמרה שהיא הביאה לי מתנה. פתחתי את העטיפה בהתלהבות וגיליתי שם את הסרט "חומות של תקווה". אחרי שעה אמא שלי לקחה את אחי הקטן לגינה ואני וסבתי החלטנו לראות את הסרט. בסוף השעתיים וחצי המדהימות והמרגשות האלו ישבתי מודהם אל מול המסך, עליו רצו הקרדיטים. הבנתי כי צפיתי בפלא קולנועי שאין כמוהו. יום אחרי צפיתי בסרט שוב עם אחי הגדול ועם אמי, שבוע אחרי שוב לבד ולפני שבועיים ראיתי בפעם המי-יודע-כמה, עם חברים. הזמנו שמונה פיצות לפחות וצפינו בסרט הכל-כך טוב הזה, הכל-כך אמיתי, שבסופו, כל ארבעת חבריי, שזו הייתה הצפייה הראשונה שלהם בסרט, ישבו מודהמים מול המסך, ממש כמו שאני ישבתי לפני שלוש שנים, בצפייה הבתולית שלי בסרט הזה. "חומות של תקווה" הוא לא סתם יצירת מופת, הוא יצירת מופת שבאה  מהמקום הכי אמיתי, שמדבר אל כולם. ו - 827,841 אנשים מסכימים איתי. ואני בטוח שאפילו יותר.

34. 

שבעה חטאים \ Se7en 

סרטו של דיוויד פינצ'ר  

חבר לי מתקשר אליי בלהט ואומר כי הוא כרגע ראה את הסרט הטוב ביותר אי-פעם ושהוא חייב לראות את זה עוד פעם ואיתי. אמרתי לו שיבוא אליי. אחרי רבע שעה הוא הגיע, בידו עותק של "שבעה חטאים", סרט שרק שמעתי עליו. זה היה תזמון נהדר, מכיוון שיום לפני ראיתי את "הרשת החברתית" בקולנוע ורציתי לראות עוד סרט של פינצ'ר שהוא לא "מועדון קרב".  

השעתיים של "שבעה חטאים" היו מהזככות שעברתי בחיי. אנדרו קווין ווקר, התסריטאי, בונה את אחד מהסיפורים המצמריים שנראו בקולנוע וזורק אל תוכו את דיוויד מילס ו-וויליאם סאמרסט, שני בלשים שהם שניים רק לבלש גיטיס מ"צ'יינהטאון". הם עוברים חקירה מסוייטת אחרי רוצח אכזר, שרציחותיו הן במימדים תנ"כיים. הוא עוקב אחרי שבעת החטאים של הנצרות ברציחותיו, וכך הבלשים, ואנחנו, אחריו. עוקבים אחרי כל צעד ואחרי כל רצח, מזדעזעים מחדש לנוכח אכזריותו. עבודת התסריטאות של קווין ווקר היא מרשימה והיא מתחקה בצורה נהדרת אחרי הבלשים והרוצח. שני לתסריט המבריק הוא רק העיצוב האומנותי של הסרט, מהגדולים שנראו על הקולנוע. עיצוב הלוקיישנים המצוין, הדירות והלבוש של הדמויות, הכל מוקפד ומדויק, מרהיב ונהדר. וכך גם הסרט עצמו. הוא עקבי ומדויק, והוא אחד מהחוויות הקולנועיות האדירות שעברתי. 

33. 

שבעת הסמוראים \ Seven Samorai \ Shichinin no Samurai 

סרטו של אקירה קורוסאווה 

הסרט הלא-אמריקאי הראשון ברשימה, הוא אפוס סמוראים מרהיב של אחד מגדולי הבמאים, אקירה קורוסאווה. זהו סיפורו של כפר והאנשים המרכיבים אותו, המחליטים לשכור כמה סמוראים שיגנו עליהם. המסע המרהיב הזה של האיכרים והסמוראים כאחד, שכל פריים בו מעוצב במופתיות ומצולם במקצועיות מעוררת קנאה, הוא השורש של אחד מהיצירות החשובות בתולדות הקולנוע. 

בתחילת השנה הנוכחית נשאלנו בכיתה ע"י המורה המחנכת איזו מגמה אנחנו רוצים ללמוד ולמה. חלק אמרו כדורגל, הבנות אמרו תיאטרון או מחול ואני לבדי אמרתי קולנוע. המורה שאלה אותי למה ואמרתי: "בגלל שני רוצה להגיע לרמת היצירה של 'שבעת הסמוראים'". זה לא הסרט הטוב ביותר שנוצר, הוא לא היצירה האהובה עליי, אבל הדרך בה קורוסאווה בחר לעשותו, הסמוראים, האיכרים, האווירה המרטיטה, הסיפור שנבנה ונבנה עד לקליימקסים השונים, כל שוט ושוט בסרט הזה גרם לי להגיד את מה שאמרתי. למרות שהוא לא בעשיירה הגדול או אפילו בעשרים הגדולים, הייתי חייב למצוא מקום ל"שבעת הסמוראים". 

32. 

לילות בוגי \ Boogie Night 

סרטו של פול תומאס אנדרסון 

מה הופך את סרטו השני של פול תומאס אנדרסון - מגדולי הקולנוענים של דורנו - לכה טוב? אולי בגלל שהבמאי והתסריטאי הצעיר בא לספר לנו את הסיפור האנושי והכואב ביותר, סיפור קשה, תחת מעטה של אור הזרקורים, של הצבעים העזים של הבגדים ושל הלוקיישנים. זהו סיפורו של אדי אדאמס, צעיר החולם להיות שחקן פורנו. חלומו ומתגשם והוא מנתק כל קשר עם חייו הישנים- ואפילו משנה את שמו. תומאס אנדרסון מתאר בשלמות קפדנית את עלייתו ונפילתו של כוכב פורנו בלתי מעורער, ההדרדרות של האנשים הסובבים אותו, של כל הצוות המרכיב אותו. כל דמות נמצאת בתחילת הסרט בפסגת הסולם, וככל שהשעתיים וחצי המופתיות הללו ממשיכות, הדמויות ממשיכות לרדת בסולם, עד לנפילה הכואבת. התיאור הוא מדויק ונהדר, התסריט של פול תומאס אנדרסון הוא מעבר למבריק. 

אבל אני, אני תמיד אזכור את "לילות בוגי" כחוויה שהצילה אותי לגמרי. בעת הצפייה הראשונה בסרט הייתי בשלב בחיי שהייתי אחרי הנפילה. אחרי חצי שנה מושלמת בה הייתי בפסגה, היו לי חברים רבים, חברה והצלחה ענקית בלימודים, התחלתי להדרדר. איבדתי חברים בגלל טעויות, איבדתי את החברה והציונים עברו ממאה לנכשל. ואז הגיע "לילות בוגי" ותיאר את המצב שלי בדיוק, רק בצורה קצת שונה. אחרי הצפיי בסרט התחלתי לשקם את חיי, לא יודע למה ומאיזו סיבה. אולי לא רציתי להגיע למצב ל דרק דיגלר, גיבורנו, שמנסה לשכנע את עצמו כי הוא הטוב מכולם, למרות שהוא עצמו לא מאמין בכך, בעזרת הסתכלות על איבר מינו העצום. 

31. 

פורסט גאמפ \ Forrest Gump 

סרטו של רוברט זמקיס 

זה היה בלילה מאוחר בחופש גדול חם ולוהט. המאוורר פעל בקושי ורק יום למחרת עמדו להתקין לי מזגן. ידעתי כי רק קולנוע טוב יגרום לי לשכוח מהחום הקשה. החלטתי לראות את "פורסט גאמפ", שהיה מוקלט. זו הייתה הצפייה העשירית בסרט, וידעתי מתי פורסט יתחיל לרוץ ואיך, ידעתי כי הוא עומד להיות שחקן פוטבול, ידעתי כי הוא יפגוש בנשיא, ידעתי שהוא ירוץ את כל אמריקה ושאמו תמות. ידעתי הכל. הכרתי כל פריים בקסם הזה שהוא "פורסט גאמפ", וזה לא גרם לי להנות פחות. הסרט הוא לא פחות מאשר אפוס על חייו של אדם אוטיסט במקצת, טוב לב שעבר תלאות כבר כילד קטן. הביוגרפיה הזו מרשימה ביופיה ובאנושיות שלה, בסיפורה הקסום ובדרך בה היא מספרת את סיפור חייו המרתק של אחד בשם פורסט גאמפ. כל הריצות, כל האהבות, האכזבות, המלחמות והאנשים המרכיבים את חייו, הם רק צללים של אותו אדם דגול. התמימות המאפיינת אותו, המשחק המופתי והמבריק של טום הנקס ועבודת התסריטאות מהטובות שנכתבו לקולנוע יוצרות את המארג המהנה והמרגש שהוא "פורסט גאמפ". בכל צפייה אני מתרגש מחדש, ואני עובר את המסע של פורסט מחדש, למרות שהסוף ידוע והשלב הבא במסע כבר נראה, זה עדיין מסע כה נדיר, שאני תמיד מחכה לפעם הבאה בה אני יעבור אותו.