ככה.
התלבטתי לגבי זה כבר הרבה זמן וסוג של דחיתי את זה כי זה לא משהו שאני מייחס לו יותר מדי חשיבות. ואז הגיעו לאוזניי החדשות שישראבלוג הולך להיסגר. יש בזה משהו כואב, אני חייב להודות. קצת כאילו חלק מהילד שבתוכי מת. אבל איכשהו זה גם נורא..הגיוני? כאילו באיזשהו מובן הופתעתי שהאתר החזיק עד כה. יש בזה משהו מקסים, באמת, מעבר לבמת הכתיבה שזה איפשר לי. בכל אופן, עושה רושם שכרגע האתר פועל וחי כרגיל למרות החדשות והשמועות, אז החלטתי לנצל את ההזדמנות הזאת.
זה הפוסט האחרון שאני כותב כאן- כנראה שלתמיד.
כאילו אף פעם אי אפשר לדעת באמת מה יהיה, אבל נכון לעכשיו סביר להניח שכן, זה יהיה האחרון.
זה פשוט כבר לא מרגיש אותו דבר בשבילי ובאיזשהו מובן אני מרגיש ש"התבגרתי", ולא במובן של הגיל בהכרח, מעל זה. אני תמיד אעריך את מה שהבלוג הזה היווה בשבילי- חבר לעת צרה, כזה שמקשיב לכל הצרות ולעולם לא נכנס לך לדברים, כזה שאני תמיד יכול לשפוך אליו הכל. היום, חמש שנים אחרי שפתחתי את הבלוג(שאגב, היה לי גם עוד אחד לפניו, אני דיי ותיק פה..זמן מושלם לפרוש חחחח), אני במקום קצת אחר. במערכת יחסים יציבה תודה לאל ובלימודים של מקצוע שכולו מורכב מהתבטאות ופירוש עצמי של דברים. עברתי כל כך הרבה בחמש שנים האלה- מחייל ארוניסט אבוד לסטודנט אוחצ' קצת פחות אבוד. פרסתי כנפיים, ואני עדיין ממשיך לפרוס. אולי עוד מעט אני אתחיל לעוף.
ANWAY
היה טוב וטוב שהיה. ישראבלוג תמיד יהיה חלק משמעותי מתהליך ההתבגרות שלי. ועכשיו הלאה לחוויות חדשות.
ROTEMS
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
ROTEM.S