למשפחתי (איזה משפחה בראש שלך?- אמא ואני) יש היסטוריה ארוכת שנים (14 שנים זה מספיק ?- לא) בכל הנוגע למצלמות. 

הכל התחיל עם מצלמת הפילם השחורה שלנו, שאותה מאוד אהבתי. איזו התרגשות הייתה בכל פעם שהלכנו לפתח את התמונות שאני (בעיקר אמא), אני ! צלמתי, לבדי !

אך לא הרבה זמן עבר, ומהפכת המצלמות הדיגיטליות החלה. 

מיד קנינו מצלמה דיגיטלית אפורה קטנה וחמודה, את מצלמת הפילם העבירו אליי (כי ידעו שאני לא אגע בה) וכל כך התרגשתי ! לי ? יש מצלמה לבד !!!!!! בכוחות עצמי !!!!!! צחוקים. איזה מצלמה ואיזה נעליים. אפילו תמונות שלא היו תמונות חמודות של הנזלת שלי אף אחד לא רצה לפתח. 

בכל מקרה, איכשהו אמא אבדה את המצלמה הדיגיטלית, ולכן לקחנו את המצלמה הדיגיטלית של אבא. רק אלוהים יודע איפה היא עכשיו. 

חסרות מצלמה, בקרנו בדיוטי פרי לפני שטסנו לניו יורק(ארור תהיה דיוטי פרי !), וכמובן שיצאנו משם עם מצלמה, שתי עדשות ותיק בשווי של 900$. מצלמה גדולה, איכותית (בטח.), הרגשנו ממש צלמות מקצועיות ! אבל אמא הייתה עצלנית מדי לסחוב אותה, אז היא לא ממש הגשימה את ייעודה בחיים (חוץ מבניו יורק, בניו יורק היא עשתה חיים). 

לפני טיסה לחו"ל החלטנו שעד כאן ! אנחנו צריכים מצלמה ! ולכן אמא הלכה בכבודה ובעצמה וקנתה לעצמה מצלמה בניו יורק (פעם אחרת חבריי). אבל איזו מצלמה ? וורודה ! חמודה ! קטנה ! דיגיטלית. 

צלמנו איתה זמן מה ... 

לכבוד יום הולדת 11 (?) המשפחה שלי מניו יורק (יש פה דפוס מסויים שחוזר על עצמו, הא?) קנתה לי מצלמה. אושר גדול 1!!!! הייתי מאושרת.

מה קרה לשתי המצלמות האחרונות (נו שדברתי עליהן) ? אחת אבדה את הכבל שמעביר למחשב (הוורודה), השנייה נסעה להודו ומעולם לא חזרה לעצמה (סתם, אין לי מושג איפה היא). 

בכל מקרה, דודה שלי מניו יורק (אחרת נו!), החליטה שחובה שתהיה לי מצלמה ! ולכן היא קנתה (כן, עוד מצלמה מניו יורק ביץ' !) לי מצלמה דיגיטלית חמודה של קאנון, שבה הצלחנו לטפל (יעני היא עדיין במשפחה). 

אבל (טאם טאם טאם טאםםםםם), חבר של אמא שלי החליט לקנות לעצמו מצלמה מאגניבה חדשה, ולאחר בקשות חוזרות ונשנות מצידי (סתם, כולה אמרתי לו אני רוצה אותה פעם אחת והוא נשבר), הוא הביא לי את המצלמה הישנה שלו (Nikon D50), למרות גילה (כולה בת איזה 6-7 מה את עפה?), כל כך התלהבתי. היא מצלמת מדהים, נוחה להחזיק, וגדולה וגורמת לי להרגיש טוב עם עצמי (כן, הגודל משנה !). 

ומה הפואנטה של כל החרא הזה ? אבדתי את הכבל USB של המצלמה הזו, ובמצלמה הזו גם התמונות של החתולים (ראו פוסט קודם). 

תהרגו אותי וזהו, טוב ?! 

עד כאן אלכס, שהלכה לחפש את הכבל עד צאת נשמתה. 
אפשר חיבוק ?  

נ.ב. החלפתי את התמונה הראשית של הבלוג. התחשק לי, טוב ?! (היא לקוחה מהסרט- it's kind of a funny story) 

נ.ב.ב. החלפתי את האייקון שלי. אני כנראה אחליף אותו שוב, בהתחשב בזה שחברה שלי חשבה שזה שלושה ארטיקים שחורים במקום פסנתר.

נ.ב.ב.ב. עשיתי מייל לבלוג !!!!!!!! בבקשה תתקשרו איתי משם, זה ישמח אותי מאוד (: המייל הוא (טאם טאם טאם טאםםם)-

[email protected]

מקורי, הא ?
 

אני באמת אוהבת אתכם. ואתם לא זונות, סתם רציתי להשמע מגניבה יותר מהרגיל. 

לא כתבתי פה הרבה יותר מדי זמן .. וזה נורא חסר לי. 

אין לי זמן, אין לי כוח, אין לי השראה .. 

אבל אני מבטיחה שזה יישתנה. 

שמעתם מה אמרתי ?! מבטיחה ! 

עכשיו תביאו לי שוקולד. 

ביצ'ס. 

אוי אני כל כך מגניבה ! 

סתם. תשארו. 
בשבילי ?

נ.ב. אם אני אעלה לפה הרבה תמונות שצלמתי של חתולים, כי זה מה שיש לי לצלם ואין לי חיים, זה יעניין אתכם ?