כבר לא כל כך תמימה.

שוב שקט פה בבלוג. 

מדי פעם אני נזכרת שלא כתבתי הרבה, אז אני כותבת ביומן. היום החלטתי לבקר פה. 

אז. השתחררתי. 

ומה שרשמתי בפוסט האחרון עדיין מתקבל. 

בגלל החוסר בעבודה יוצא שאני המון בבית,וכמישהי שהמלון בבית- צריך ללמוד לנצל את הזמן לטובה. 

אז אני מנצלת. אני מנקה, מבשלת, מסדרת, עושה המון ספורט כדי להוריד את כל מה שטיפס עליי בשנתיים האחרונות בצה''ל. עושה דיאטה, אבל מרמה. 

ומבחינה דמוגרפית, אם זה לא היה ברור מההתחלה, כבר בת 20, עדיין בתולה, אין חבר. 

החיים לקחו איזו תפנית מוזרה. כשאני במיטה, ממש כמו עכשיו, חושבת לעצמי- כמה טוב זה היה עכשיו גבר שיחבק אותי קצת. כמה זה חסר לי. האהבה, הנשיקות, השיחות עד אמצע הלילה. 

שזה בסדר, כולם חוטאים בזה. 

אבל התפנית המוזרה מתקבלת כשכולם שמים לב. 

שאמא שלך מציעה לך לקחת מאמנת אישית לחיים. 

שחברה הכי טובה שלך מציעה לך להירשם לאתר היכרויות. 

זה קצת מעליב. האתר היכרויות.

אל תיקחו את זה לא נכון, אבל יש משהו מאוד מנוכר באתרים האלה. 

מלאים באנשים כמוני בעיקר, שברובם אין פגמים מזעזעים. שרובם נורמלים, פשוט לא מצאו את הבחורה הנכונה. 

זה נחמד. באמת. 

אבל אני עדיין רוצה להאמין שיש איזה כוח קוסמי נעליי שאחראי לחלק הזה. שאחראי שאני אהיה בדיוק במקום הזה בשניה הזו, כשהוא בדיוק יהיה שם. 

שהכוח הזה יפיל לי את מה שאני לא אחזיק באותו הרגע, ו שהוא ירים. ששנינו נרד לרצפה ואני אצחק בביישנות. ושנקום בלי לשבור קשר עין. שהעיניים שלו ינצצו כשהוא יגיש לי את החפץ הזה ויגיד , הכי פשוט שיש, היי. אני _____. 

ועד אז. לילה טוב❤