''היילי לעולם לא תסכים.'' ג'ייס קבע,
''תנסה ותראה..'' חייכתי אליו, חורצת לו לשון בילדותיות.
''רוזלין, תחזרי לעבודה!'' קראה הבוסית שלי, מנהלת משמרות במסעדה שאני עובדת בה.
''אני באה..'' גלגלתי את עיניי, היא לא נותנת מנוחה,
גם ככה אין כלכך הרבה לקוחות כעת.
''אז אתה הולך עכשיו להיילי ואומר לה מה שרצית לומר לה, מובן?!'' סיכמתי את השיחה,
טפחתי בשכמו כמשתתפת בצערו, סובבתי אותו לכיוון היציאה מהמסעדה, ודחפתי אותו לכיוון הזה.
פלטתי אנקת האנחה וניגשתי אל שתי נערות שישבו בשולחן וחיכו לי.
''מה הינכן רוצות להזמין?'' דיברתי איתם בשפה גבוהה, ככה הבוסית שלי מכריחה אותי לעשות את זה,
אבל אני בטוחה שעמוק בליבה, היא אומרת לי לעשות את זה כי היא שונאת אותי.
אבל זה הדדי, אני גם שונאת אותה.
''שתי מנות של סלט ירקות, נס קפה ומים.'' אחת משתיהן, ג'ינג'ית עם המון נמשים, עינייה ירוקות, ענתה.
הנהנתי בעודי רושמת את בקשתה.
לאחר כעשרה דקות חזרתי עם הסלט והמים, הנחתי אותם על השולחן בזהירות.
קפצתי לפתע מרטט אשר היה בכיס שלי, ג'ייס מתקשר אליי.
''מה?'' קידמתי אותו בעצבנות.
''אני בא אלייך ומביא אלייך חבר.'' הוא מתכוון למסעדה,
הוא לעולם לא מעז להיכנס לביתי בלעדיי, ג'ייס ביישן מידי.
''חבר? ממתי יש לך חבר?'' גיכחתי, הולכת לצד מעט כדי לא להפריע לאורחות.
''מלפני שלוש דקות,'' ענה, שמעתי את החיוך שצץ בפניו, ''אבל זה לא מה שחשוב עכשיו! אני בא איתו וזהו.''
נאנחתי ומיד דחפתי את הפלאפון לכיסי, שחלילה הבוסית שלי לא תראה אותי משחקת בפלאפון,
כמו בפעם הזו כשג'ייס לא הפסיק לחפור לי בשיחה על איימי, והבוסית שלי ראתה אותי מדברת בפלאפון באמצע עבודה והחרימה לי אותו עד סיום יום העבודה,
היא כלכך מתנהגת כמו מורה לפעמים.
המסעדה הזאת זה כמו הבית השני שלי, מיד אחרי בית ספר אני באה לעבוד פה, עד שעה 10 בלילה.
משעה 10 וחצי אני מתחילה לעשות שיעורי בית בפנימייה שלי.
''רוזלין!'' שמעתי קול הקורא לי מבחוץ, זה היה ג'ייס,
הוא תמך בהליכתו של נער לא מוכר, עיניו היו שחורות ושיערו גם.
''תפתחי לי את הדלת!!!'' המשיך לצעוק,
ניגשתי אל הדלת ופתחתי אותה, ''אל תצעק, זה מפריע לסועדים פה.''
''שיהיה.. הכנת את ה'מלא נייר' שביקשתי ממך?'' נשאר בשלו.
הנדתי בראשי בהיסוס, ''סורי.'' הרמתי כתפיי כלא אשמה.
הושבתי את הנער על כיסא של אחד השולחנות,
''שמך הוא...?'' חיכיתי שישלים אותי.
''מת'יו.'' ענה, אך פניו היו מוטרדות, כאילו חשב על משהו דחוף ביותר.
''מה קרה לך?'' המשכתי לשאול,
''הוא נפל במדרגות,'' ג'ייס ענה במקומו, ''מסתבר שהוא השכן החדש של איימי!''
''ושלך. אתה רחוק מאיימי רק בשתי רחובות.'' הזכרתי לו.
גבר ואישה עם ילד קטן נכנסו למסעדה,
הם התיישבו ומיד פרסתי להם על השולחן שני תפריטים.
''תודה.'' מלמלו לעברי.
מיד חזרתי אל השניים, ''נפלת במדרגות? זהו? מזה כל המהומה? אתם פשוט יכולתם להיכנס לבית שלך!'' התכוונתי למת'יו.
''לא היה לי מפתחות.'' מת'יו הסביר.
''שיהיה.. רק אל תפריעו לי פה.'' נאנחתי וחזרתי אל המשפחה הצעירה שישבה לידינו.
הילד הקטן נעץ מבטו בג'ייס ומת'יו.
''החלטתם כבר מה להזמין?'' שאלתי את הורי הילד וחייכתי חיוך קטן,
''אממ.. יש לך המלצות?'' שאלה אותי הגברת,
נראתה בערך בת 30, שיערה בלונדיני וחלק, ממש כמו פאה, עינייה בצבע הדבש נראות מאושרות.
''הסלט חצילים בנוסח תאילנדי ממש טעים. ואם אתם רוצים מנות עיקריות, אז הפסטה ברוטב שמנת עגבניות ממש טובה.'' המלצתי, אני טעמתי כבר כמעט את כל המנות שיש במסעדה הזאת.
''אז.. נזמין את שניהם.''
רשמתי את הזמנתה והוספתי לפני שהלכתי, ''עוד כעשר דקות הזמנתכם תבוא.''
''איפה היית??'' התנפלתי על ג'ייס מיד אחרי שנכנסתי לכיתה,
הוא ישב ליד מת'יו הזה, לא לידי כמו תמיד.
''אהה.. אממ.. אני באתי עם מת'יו לבית ספר כי לא הוא לא ידע איך מגיעים לפה.''
''ולא חשבת על להתקשר אליי? אני חיכיתי לך כמעט חצי שעה בחוץ! וקר בחוץ!'' המשכתי לצעוק,
לא מתייחסת למת'יו.
''אני יודע שקר בחוץ, הרגע הייתי בחוץ.'' גלגל עיניים, כאילו אני סתם חפץ חסר תועלת.
פלטתי אנקת רוגז והתיישבתי במקומי, מחבקת את ברכיי.
''תוציאו ספרים ומחברות, תפתחו בע'מ 108, שלוש הארצות הראשונות שנפוליאון כבש.'' המורה נכנסה, מיד פוקדת עלינו ללמוד.
שלחתי מבט כועס אל ג'ייס, אך הוא בכלל דיבר עם מת'יו.
אז הנה,
פרק ראשון.
מקווה שאהבתם (:
ואם אהבתם- תראו לחבריכם את הסיפור ^^
ממני,
הכותבת <:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
