לרוע המזל לא הרבה השתנה כאן
אני עדיין כותב לך עם XXX ביד
עדיין מכור ואולי יותר מאי פעם
התרסקתי מרוב XXX ב8 וחצי בערב וקמתי עכשיו באמצע הלילה
שזו עוד תופעת לוואי נפלאה
לא יודע איך לשבור את המעגל
לא יודע איך להפסיק כבר
השנים חולפות והזמן רץ...כל כך מהר שזה מפחיד ומטורף
עוד מקום עבודה שלא עבד לי ועוד אישה שלא הצלחתי לאהוב
ועוד ועוד ועוד...
ספקות עצמיים רצים לי בראש ואכזבות
המון אכזבות
בעיקר ממני
אין לי ריכוז
ואין לי בהירות
אני שט בחלל
על טייס אוטומטי
ובקושי מצליח
לפתוח את העיניים
מהי האמת
האמת המרה
ולמה אני מפחד ממנה
כל כך
משהו בראש שלי לא מסתדר
ואני רועד, חוזר ובא, לא הולך ישר
30 מתקרב אליי בצעדי ענק
רק עוד חודש וקצת
והנה זה שם
והתשובה, הו התשובה...
כמה שנים אני כבר כותב לך
כמה, יומני היקר?
15 שנים של מודעות
האם שום דבר לא השתנה?
מעגל של שקרים
של הסתרה ושל מרמה
מעגל של הכחשה
מבחוץ נוצץ ומבפנים זה נרקב
ואתם קונים את השקר הזה
כל פעם מחדש
אז או שאתם פתים
או שפשוט לאף אחד לא איכפת
בחיים לא חשבתי שאהפוך לשחקן
אני רואה שחור בכל פינה
אני לא נהנה משום דבר
אני לא בוטח באף אחד
ואין לי חשק לצאת מהחשיכה
שברתם לי ת'לב
פעם אחרי פעם
בקושי יש לי כח
לנקמה
אפילו הפניקס מתעייף
בשלב מסוים
לא יודע לאן ללכת
או לעוף
לא יודע איפה לשבת
או לאן לחזור
לא יודע לכתוב מטאפורה שמישהו אחר יבין
זה רק אני
והשדים
מתי כבר תעזבו אותי
מתי תלכו מכאן
מחכה שיתפזרו העננים
או שאלמד איך לפזר אותם
שיחות, דיבורים ומילים
כבר לא יצילו אותי
כוונות טובות
כבר לא עוזרות לי
איבדתי כל כך הרבה דברים
לעצמי, בגלל עצמי
דברים, נשים וחברים
מקומות שרצו אותי
נשארתי ללכת לבד
או לעמוד
או בקושי לזחול
רק עם עצמי נעול בחדר בלילות
כותב שירים עם אוזניות
כאלה שאף אחד לא ישמע
כאלה שרק אני אדע
על עוצמת הכאב ודקירת הבגידה
על גודל הציפיה וגודל האכזבה
סודות אפלים שגרים במגירה
כמה באמת אהבתי אותך
זאת איש לעולם לא יידע
האם מישהו יקרא את מילותיי אחרי שאלך
האם מישהו אי פעם יידע
כולם חושבים שקיבלתי מתנה
בזמן שאני מרגיש מקולל
הפניתי את גבי אליכם
אליך, אלייך, אל העולם
פעם האמנתי בטוב שבכם
ועכשיו...
עכשיו אני לא יודע כבר
האם ישנה אהבה בעולם?
אם כן, אז תראו לי אותה
תראו לי אותה כבר
האם ישנה אהבה בתוכי?
אם כן, אז היא קבורה
עמוק עמוק בתוך כאב האכזבה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
