תקוות גדולות

אני לא יכולה להיות איתו יותר.

כבר הרבה זמן שהוא גורם לי להרגיש רע מדי, ורגעים שטוב לנו הפכו לנדירים עד כדי כך שאני כבר לא מחכה להם בכלל.

הוא ואני? לא האמנתי שאי פעם נגיע לשם אבל המציאות מתנפצת לי בפנים יום אחר יום, כמו הסטירה ההיא שחטפתי פעם כשהייתי ילדה וכמעט שברה לי חצי הפנים אבל מילא. לפחות למדתי להחזיר.

הוא האדם היחיד שאף פעם לא החזרתי לו ואני גם לא רוצה להחזיר.

אני יודעת שזה לא מרוע אבל אני פשוט לא יכולה להיות איתו יותר.

אני מרגישה שיקח לי המון זמן לתקן את מה שהוא עשה לנפש שלי בחודשים האחרונים והכי גרוע זה שהוא אפילו לא מבין.

בעצם הכי גרוע זה שאני כותבת שבורה במקום להרים את התחת שלי ולעוף מכאן.

אני רק צריכה קצת כוח