אני לא יכולה לחכות לשיעור הבלט הבא. לא יכולה לחכות שהמורה תחזור... כבר נמאס לי מכל המורות המחליפות שרק מורידות לי את הביטחון. אולי זה טוב, אולי הן יותר מקצועיות, אבל מבחינתי- המורה הרגילה היא המורה הכי טובה בשבילי. בשיעור שלה באמת הרגשתי שאני טובה, מהטובות בקבוצה. דבר שאני לא זוכה להרגיש בכל שיעור. סיבה נוספת שאני כל כך רוצה כבר לחזור, היא בשביל לעבוד קשה יותר. כן, כן. חברה מהשיעור אמרה לי שבעוד חודשיים- שלושה כנראה עושים שינויים בשיבוץ לקבוצות. אולי אפילו אלוהים ישמע את תחינותיי ויראה כמה אני רוצה את זה, ועוד יעבירו אותי. אני כל כך רוצה לעבור, להתקדם ולעבור ברמות של הסטודיו כמה שיותר מהר. שעד סוף התיכון, אני אגיע לשלב כמה שיותר גבוה. אם יעלו אותי, אני אהיה בשמיים. בגלל זה, אני רוצה לעבוד בשיעורים עד אז כמה שיותר קשה, שהמורה תעריך אותי, אני אתקדם ואולי היא אפילו תמליץ שאני אעבור. וואו, חלום!!!
יום לפני השיעור בלט- יש שיעור מודרני. גם לו אני לא יכולה לחכות. המורה אמרה שנעשה ריקוד חדש. ריקוד חדש= התחלה חדשה. התחלה חדשה= אנה רוקדת טוב יותר. אני מחכה לשיעור, מחכה לתת את כל מה שיש לי, לרקוד כמה שיותר טוב, להשקיע את כולי בכל תנועה ותנועה. אני גם מחכה לראות את אביגיל, אולי סוף סוף אני מצאתי חברה חדשה בסטודיו. מלבד מאיה (זו שסיפרה לי על השיבוצים), שלה יש חברות אחרות. אבל לאביגיל אין. אולי אפילו נוכל להיות צמד כזה... אוף, אני רוצה חברות מהסטודיו!! זאת אומרת, יש לי מספיק חברות במציאות, אבל אני נמצאת הרבה זמן בסטודיו, אני לא יכולה להישאר תמיד לבד. הלוואי שהייתי כמו שאר בנות, שהייתי באה לסטודיו עם כל החברות שלי. אבל אני לא. טוב, אולי זה יהיה לי אימון להתמודדות חברתית, לקראת התיכון.
אין דבר העומד בפני הרצון.
הלוואי שהמשפט הזה נכון. כי אני כל כך כל כך רוצה את זה...
אנה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
anndance