האדם יודע הרבה יותר ממה שהוא מבין

המכתב שלא נשלח

יש יותר מדי כאלה. 

יום אחד.. 

אני מאמינה שיום אחד אנחנו ניפגש.

אולי ביום הזיכרון, ואולי סתם באיזשהו מקום.

מה איתכן היום ? אני לא באמת יודעת.

אולי התחתנתן ? אולי קרה משהו ? 

לפעמים, יוצא לי לחשוב עליכן ...

וכשאנחנו מדברים על זה במשפחה,

זה קצת כמו טאבו,

שצריך לדעת מה להגיד, ואיך .. 

מעניין אותי מה ייקרה אם יום אחד תיתקלו בי ברחוב.

תזהו אותי ? תגידו משו ? מבט ? קשר עין ? 

אני חושבת שלא .. 

אחרי הכל, אני לא אותה ילדה שהייתה פעם.

עברתי מהפך די גדול, אבל זה כבר לפוסט אחר..

יום אחד לא עצרתי את עצמי וחיפשתי אתכן בפייסבוק.

מצאתי די מהר.. מחקתן את כולנו מהפייסבוק.

מעניין אותי לדעת מה אתן חושבות עלינו.

עצוב לי שאני כותבת את זה, כי אני לא רוצה שזה ייעניין אותי.

אבל, אני לא יכולה לשמור טינה על משהו שלא הייתי שותפה בו.

קצת כואב לי שהרחיקו אתכן.

אבל אנחנו מסתדרים בלעדיכן.. 

יציבים, אוהבים, תומכים, אחד בשביל השני.. אני באמת מאושרת שיש לי את המשפחה הזאת.

אבל אני מאמינה שיום אחד..

אנחנו ניפגש.. ומה אז ? קשר עין ? מבט ?