האדם יודע הרבה יותר ממה שהוא מבין

אנשים מתרחקים ממני.

זאת לא פעם ראשונה ... 

אומרים שהשתניתי,

שאני כאילו מרוחקת מכולם,

שאני לא פתוחה,

שאני אף פעם לא מספרת,

אף פעם לא משתפת חוויות..

שאני רק יודעת להקשיב ולתת עצות.

אני מודה, אני לא בן אדם פתוח.

פעם הייתי.

פעם הייתי מספרת הכל.

וכולם מתרחקים ממני, 

רק בגלל שאני כל כך סגורה,

ומתגוננת, ומתכווצת בפינה בלי לספר.

זה קרה לי מאז שסיפרתי קצת יותר מדי.

ואז, בלי שום התראה מוקדמת.

הן הפסיקו.

הפסיקו לדבר איתי, הפסיקו לשאול, להתייחס.

ואולי גם אני הפכתי לכזאת,

שהפסיקה לדבר עם העולם.

אני מסתגרת בבועה של עצמי מאז,

ושומרת רק את האנשים שאוהבים אותי.

אני בוחרת אותם בפינצטה, כי אני מפחדת.

ועובדה שאיכשהו גם הם מתרחקים.

אז אני בוכה.

אני שונאת להיות כל כך מסובכת.

אני שונאת לדבר ככה, זה יותר מדי צומי.

אבל, אני פשוט לא יכולה שמתרחקים ממני.

זה מכאיב לי. 

אבל היי, אני ילדה גדולה, וזה ייעבור. וזאת לא הייתה ציניות. 

" את אוספת לאט את גופך 
אנשים שפגשת שהיו בשבילך 
ובן רגע נשארת מול צילך " 

" לא תוכלי לחלוק עם כולם 
הסתכלי מסביבך תאהבי את עצמך 
ושמרי את נפשך לעולם 

מהמרחקים שאת בורחת 
לא ידעו דרך חזרה 
שם את הולכת לאיבוד 
במנהרה, בלי מטרה 
והשחקים הם הגבולות 
אל תיעלמי במצולות 
כי אין תשובה טובה 
לכל השאלות " 

" הוציאי עכשיו מגירות מליבך 
ורוקני רגשות משומשים 
אולי תמצאי את אושרך, את כוחך 
שקברת עם הזמן בשנים 

קחי עכשיו את אושרך, את כוחך 
ורוקני רגשות משומשים 
הסתכלי מסביבך, תאהבי את עצמך 
ושמרי את נפשך "