האדם יודע הרבה יותר ממה שהוא מבין

הילדה הקטנה הולכת.

היא הולכת לבד, השמיים מעולם לא היו קודרים יותר.

" אמא ? אמא איפה את ?

אמרת שאת הולכת להתקלח אמא ... כבר עברו שלושה ימים " 

הבגדים של הילדה מלוכלכים,

הפנים שלה מזיעות, השיער שלה סבוך.

ויש לה טבעת כסף קטנה , על היד העדינה שלה

היא הולכת יחפה ברחוב הריק והקודר.

לאחר כיומיים הילדה חזרה לשם.

היא מרחפת, עפה מעל כל המדינה,

דמעות זולגות לה מהעיניים.

היא לובשת שמלה לבנה וארוכה,

השיער שלה חלק ונקי,

היא קורנת, והיא מעולם לא הייתה חיוורת יותר.

ויש לה טבעת כסף קטנה, על היד העדינה שלה . 

" את חיוכך, תינוקת, קברו באדמה ... 

איך צומח שקט מתוך המהומה ? "