האדם יודע הרבה יותר ממה שהוא מבין

"תמיד כשאני שומעת את השיר הזה אני נזכרת

שיום אחרי שהוא נהרג, ישבנו שבעה

וביקשו ממני ללכת למכולת להביא חלב

אז יצאתי מהבית למכולת,

וזה היה כל כך מוזר.

את מבינה? אנשים הלכו לעבודה

וילדים קטנים שיחקו בכדור,

אנשים אפילו צפרו במכוניות

והייתה מוזיקה במכולת.

וזה היה לי כל כך מוזר שהעולם המשיך להתנהל כרגיל

העולם התרסק אתמול,

אתמול קרה האסון,

והעולם מתנהל כרגיל,

אף אחד לא שם לב לזה שהעולם שלי התרסק אתמול

כולם ממשיכים כרגיל. 

זה היה כל כך מוזר. "

אני מנסה לדמיין מהם חיים בלי חלק מהמשפחה.

איך ממשיכים לחיות בעצם, אחרי שכל העולם נחרב עליך?

איך שומעים מוזיקה אחרי זה, ואיך רוקדים, ושמחים?

לשמוע את הסיפור הזה מאמא היה אחד הרגעים היותר קשים בחיים שלי.

אמא שלי היא חזקה, היא לא נשברת, היא לא מספרת כמעט מה שעובר לה בראש,

ובכל פעם אני מסתכלת על המשפחה שלנו ורואה כמה היא חזקה.

איך ממשיכים חיים בלי אדם שהוא חלק כל כך גדול מהם?

הכאב הוא קשה, אבל אני מניחה שהוא נסבל.

יום הזכרון לחללי מערכות ישראל, 

אני זוכרת, ואני לעולם לא אשכח.