אמיתות.
|
 כינוי:
קפקא הקטנה בת: 34
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2013
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2013
ענת לימדה אותי להתנשק.
השפתיים שלה היו נחות על שלי בעדינות, היא הייתה אוחזת בעורפי ועוצמת עיניה.
עד הרגע בו הייתה פוקחת אותן שוב, שפתינו היו מתנתקות, ריאותינו מתמלאות בריחות
הבשמים האחת של השנייה, וספק חיוך היה מתגנב בינינו.
היא הייתה אוחזת את ידי באוטובוס. מניחה אצבעותיה העדינות על פרקי כף ידי, מלטפת
בעדינות, נוגעת לא נוגעת, וכל הזמן בוהה בדרך שבחוץ. בהתחלה היה קשה לדעת אם היא
מתכוונת או לא, ואחר כך למדתי איך לתת לזה להיות.
עם ענת אי אפשר להתרכז בשיעורים. ענת באה והולכת אל תוך ומחוץ למחשבותיי. אני
חולמת בהקיץ, ושוב ניעורה מתוך הזיותיי כשאני מבינה שאין אני עוקבת אחר החומר
בביולוגיה.
היא מחכה מחוץ לשערי בית הספר, כרגיל, במרחק מה, אוספת אותי ואנחנו בורחות. כמה
נהניתי לברוח אז עם ענת. הסקרנות עלתה על גדותיה אותם ימים, היא הייתה מערפלת חושיי
ומחדדת אותם בו זמנית, הופכת אותי למפוקחת, הופכת אותי לאמיצה ובלתי מעורערת,
הופכת אותי לשברירית ואומללה.
אי אפשר היה להיות איתה עד הסוף. היא הייתה נותנת לי להיות, ואחר כך נסגרת, מתעטפת
אלפי שכבות, שלא יכולתי לנחש כיצד עליי להתחיל לקלפן. אהבתי ושנאתי אותה גם יחד.
רציתי להיות בתוכה ורציתי להיות רחוקה ממנה עד כמה שאפשר. רציתי להתנשק איתה
ורציתי לדחוף אותה הרחק ממני.
ענת לימדה אותי להתנשק. ואחר כך היינו צריכות להמשיך הלאה. וכעסתי עליה הרבה מאוד
זמן, כי הייתי קטנה כל כך ולא מבינה, והיא הלא ידעה הכול.
לפעמים אני מתקשרת, כי נעים לי לשמוע קול מוכר. תמיד היא אומרת כמה שהיא אוהבת
אותי, וגם זה נעים לי בעצם. אני לעולם לא עונה בחזרה. ולפעמים אני מתגעגעת, אבל
פוחדת לראות אותה שוב.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
