אמיתות.
|
 כינוי:
קפקא הקטנה בת: 34
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2013
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2013
חורים בגרביים.
לעבוד שבעה ימים בשבוע.
בבוקר אני מארחת, בערב ממלצרת. אני מגישה, מנקה, מחייכת, מתקתקת במחשב, חופפת כל יום, מסדרת את הציפורניים.
ואין לי זמן לשיעורי הבית, או לנסוע אליה, או לקבוע תור לרופא שיניים, או ללכת לקנות לעצמי גרביים חדשים. ברגע האחרון אני מספיקה להשחיל את עצמי לבנק, ואז הדלתות נסגרות אחריי, ואני יודעת שאת כל הסידורים שהגעתי לעשות, עליי לעשות במהירות הבזק.
ומשם אני רצה למסעדה, רק לא לאחר למשמרת. והם מקבלים אותי יפה, וכולם כבר חברים, ואנחנו יוצאים אחרי העבודה לבר שמעבר לפינה, למרות שאני יודעת שלמחרת עליי לקום מוקדם מהרגיל. אנחנו שותים קצת, אני מעשנת למרות שהבטחתי שאפסיק, ואחר כך אני רצה הביתה, להספיק את מעט שעות השינה שנותרו.
אני מחייכת הרבה. הם מחמיאים לי על העיניים היפות שלי, הגומות, החיוך, ההומור... אני מודה בנימוס וממשיכה הלאה. בסוף הערב הם לוחצים לי את היד ומשחילים לתוכה שטר של 20, הם קורצים, ואני בורחת. לפעמים אני מכניסה את השטר לקופסת הטיפים, ולפעמים דוחפת לכיס.
בין לבין יש קורס אחד שאני לוקחת, יש את המחשב שלי שמכיל את השטויות שאני רושמת, יש הודעות מאחותי הקטנה שאני משתדלת לענות עליהן בהקדם, ויש כלב שצריך להוציא שלוש פעמים ביום.
ואני כבר מאוד-מאוד עייפה.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
