אמיתות.

זה קורה לי מדי פעם, אבל אני כבר יודעת איך להתמודד. אני לא פוגשת אותה כמה ימים, מעסיקה את עצמי בדברים חשובים אחרים, ועם הזמן זה שוכח מעט ואני יכולה לחזור לעצמי. אלא שמדי פעם קורה משהו, ואז אני חווה לילה רווי חלומות, וגם אם הם לא עליה, אני נתקפת געגועים, הבטן שלי מתהפכת, וכל מה שבא לי הוא לדמיין אותה קצת בתוך הראש שלי. אני יודעת שזה לא בריא לי, אבל היא כמו סוכר שאני מתרפקת על טעמו ויודעת שלמחרת אתחרט, ומתחרטת כמובן כי אין שום דרך אחרת לחיות.

אני יודעת שגם היא (מעניין איך אני יודעת).