אמיתות.

השלב הראשון תמיד פשוט. היא תופסת באחד הענפים, נתלית בזרועותיה ומושכת עצמה כלפי מעלה.
המשיכה הראשונה תמיד פשוטה. כמעט ובלתי מורגשת, כמעט נעימה לגוף. אפשר לחוש את הסיפוק בכל תא, איזו הרגעות מרעננת שכמו מסירה מעורה אבק שהצטבר זה זמן רב מדי.
היא מתיישבת על הענף הקרוב ביותר לארץ, ולמען האמת עוד אינה מודעת כלל שהחלה בתיפוס. האוויר החדש מנעים את נשימותיה, והיא מרשה לעצמה להתרפק עליו במלוא עוצמתה. 
אך מרגע שיצאה קשה יהיה לה לעצור. ההרגשה הנעימה, המשחררת, שאחזה בבטנה, מכלה עצמה מהר מכפי שאפשר היה לתאר. 
משטעתה לחשוב שנעימה לה העליה, תמשיך בה בקו ישיר. היא תמשוך עצמה, ותגרור, ותאיץ, ותתמרד נגד גופה שלה... היא תעשה כל מאמץ לתפס על עוד ענף ועוד אחד. שלב אחר שלב היא עושה דרכה אל מה שצפוי להתגלות כמצב אל חזור. 
כעבור זמן (לא ממשוך במיוחד, למען האמת), היא תתחיל להבין שלא רק שאינה בטוחה עוד כיצד לעצור, היא גם איננה מסוגלת לתאר לעצמה את הירידה חזרה - אל הקרקע.
ככל שיעבור הזמן, כך יגדל המרחק בין כפות רגליה לארץ. ואין ביכולתה לעשות דבר.

השיא.
זו צמרת העץ.
אותו רגע בו היא ניעורה כמו מתוך הזייה והבינה שעליה לקבל החלטות הרות גורל.
בשלב הראשון היא תביט לצדדים, לראות אם יתכן ומישהו יוכל למשות אותה הרחק מתוך המצב אליו נקלעה.
"סליחה?" היא פונה אל האיש הכי קרוב "אולי...?" והיא איננה מסוגלת לסיים את המשפט. אולי משום שמבוכה השתלטה על פניה, האדימה צבע עורה. או שמא משום שאינו שומע. האיש הכי קרוב עומד עכשיו מרחק אלפי שנות אור ממנה, ואוזניו סתומות כלפיה ולבו אטום. על אף שהינו האיש היחיד בעולם אליו היא משוועת, אין הוא יוכל לעזור. לכן היא תופסת צעד אחורה.
כעט היא מפוקחת יותר, משניעורה כמו מתוך הזיה והבינה שעליה לקבל החלטות הרות גורל. היא שוקלת צעדיה בזהירות רבה יותר, משתדלת שלא לקרוע ענפים ולא לעקור שורשים. 

הטלפון.
הוא מצלצל בדיוק בזמן הנכון. היא עונה בקול צרוד. קול נעים עוטף אותה בשמיכה גדולה, תוחב אל בין כפות ידיה ספל חם בניחוח של מרק ביתי. זרועות ארוכות מוצאות מקומן על כתפיה. הבטן מתמלאת כוחות מחודשים ואומץ. בעיקר אומץ.

היא יורדת אט מהעץ עליו תיפסה.
היא מובכת תחילה, זעה באי נוחות, מלאה בחששות ובחוסר וודאות. היא יורדת מהעץ אל האיש הכי קרוב.
אחרי מבט חושש או נוזף (היא איננה מצליחה לקרוא כעת) הוא מאמץ אותה אל חיקו.
הוא שמח שבאת. הוא שמח שאת. שהינך. שתהיי. מטורללת שכמותך. המטורללת היחידה בעולם שיסבול. כמה מזל יש לך, שלא תשכחי.