יומנה של ילדה ערביה

שלום לחם סחבקים, ברוחים הבעים לבלוגי הצנועה כאן באום אל פאחם הרגואה לא הייתי בבלוג הרבה זמן כי התחלנו לתחנן את פגישתי עם אבי ביטר, אהובי הנצחי.

אהבתי אל אבי ביטר חלה קבר מגיל ינקות שאמי יישמיע לי את נעימוטיו בחדי שנרדם (אני ואחיותיי כפרה עליהן).

במהלח ההחנות לפגישה נפגש מבתי באסעף, אהובת חיי, עיוני, זו שממלה אותי כול יום בסמחה .

בניתי אליה בזמן המופע של אבי אהובי (אם הייתי אוהבת זחרים- מה שייתגלה לי לא נכון) , היא מיד חייחה אליי בנעימות ואמרה : "מסא אל חיר פאטמה" (ערב טוב פאטמה בספתיחם), ומיד עניתי :מסא אל נור אסעף" (ערב טוב לך אסעף בספתיחם), ומיד ידתי כי זו אתחלתו של סיבור אהבה מופלה.

אני לו יודעת מא עסה לי אתה זה באסעף. למען האמת, היא גם די זקנה, היא גדולה ממני ב 3 שנים שלמות, והיא קבר מוחנה לניסועים. בנוסף, גם יש לה פלולה ענקית על המצח, ומסיבה לא ברורה, זה ממש עוסה לי את זה (אני ממש מרגישה אש כשאני קרובה אליה).

אני לסבית. 
מילה אסורה (כשהיא בערבית) לדיבור, חשיבה, וביצוע באומל. אבא שלי בתח יחטוף ג'ננה אם אסבר לו את האמת ואימי תהפוך לג'חנון (יעני מג'נונה בסלנג המקומי שלנו).

טוב חבריה, זה התכציר של מעלולוטיי (מילה מעט מסובחת עבורי) בחודשים האחרונים.

זהו.

סלאם עליכום סחבקיי.

פיס אאוט בספתיחם.

פאטמה הגאה. מתברר.