לפניי הכול אני רוצה להתנצל, הגיליון הזה הוא קטן יחסית לשאר הגיליונות. הייה לנו הכותבות המון לחץ, חלק היו

חולות ולחלק היו חובות גדולות מאוד בבית הספר.

גיליון הבא היה גיליון צ'ופר שיהיה ענקי במיוחד, אז אני מקווה שתהנו מהגיליון הזה,

הריט.

לקרוא או לקרוע

פרטים על הספר: המכוערים של דניאל מאת עפרה גלברט-אבני

מאת: הריט

ביקורת: הספר המכוערים של דניאל מספר על ילד לא מקובל ויש לא בעיות רבות.

אבא שלו ברח מהבית לפני שהוא נולד ולא חזר והוא אוהב ילדה אחת בכיתתו.

דווקא פוריקט בבית הספר נגד תאונות דרכים הוא נקודת מפנה עצומה בחיו של דניאל, הוא מגלה דברים רבים על

הסביבה ועל העולם. השם של הספר נשמע על ילד שיש לו חצ'קונים או משהו כזה. קראתי את התקציר והתברר

 שלא (מזל!) אז החלטתי לקחת אותו. "נכנסת לחנות ספרים וקנית את הספר, טוב עשית." (מתוך אם בלילה

חורפי עובר אורח) זהו המשפט המתאים ביותר לתאר את ההחלטה שלי.

אני מאוד אהבתי את הספר, הוא מיוחד, הוא מאוד מקורי, בלתי צפוי וכתוב טוב!

אז לקרוא או לקרוע? לקרוא!

פרטים על הספר: העי"ג מאת רואלד דאל

מאת: הריט

ביקורת: הספר מספר על ילדה בת 8 שנחטפת בידי ענק. לענק קוראים העי"ג והשם שלו זה רשאי תיבות של ענק

 ידידותי גדול. ביחד הענק והילדה מחסלים תשעה ענקים זוללי אדם. הספר כתב בדרך משעשעת וכיפית לקריאה.

אני מאוד אוהבת את שאר ספריו של רואלד דאל ואם תאהבו את הספר הזה הייתי ממליצה לכם גם לקרוא את

שאר ספריו.

אז לקרוא או לקרוע? לקרוא!

פרטים על הספר: הגולשים מהחרמון 15 מאת גלילה רון פדר

מאת:רעות

אני ממליצה לכם על הספר הגולשים מן החרמון 15

הספר הוא ספר חקירה המספר על חבורה של ילדים חברים והורים שמארחים משפחה מאוסטרליה ויחד נוסעים לחופשה בחרמון. בחופשה חבורת הילדים מגלה איש חשוד במשפחה המתארחת, הם  עקבו אחריו. בסוף הספר הם כמעט פתרו את התעלומה אך נדרשו עוד הוכחות והסברים

אם תרצו לדעת את התחלתה ואת סופה של התעלומה קראו את הספר ואם תאהבו תקראו  גם את הספר ה-16.

אהבתי בספר את התעלומה הניתנת לפטירה וגם את ההומור המתחבר אל כל החשדות והמתח של הספר.

והודעה קצרה מאני וזהו:

לקוראי הבלוג,
סליחה ענקית שלא כתבתי לכם שום המלצה. :/
יש לי המון מבחנים, שיעורי בית ושאר תירוצים.
אז כמה המלצות מהירות:
*ממלכת אליון מאת פטריק קרמן -
ספר פנטזיה מדהים, מומלץ ביותר לאוהבי הרפתקאות.
(גם כאן, היה חסר לי הרומן.)
*הבלוג של החיים שלי-
ספר קליל וחמוד כשמשעמם, חביב ביותר :)
ושוב סליחה שאין משהו יותר רציני :S .

הידעת?

מאת: נועה

הידעת סדרת ספרי הארי פוטר היא אחת מסדרות הספרים הפופולריות ביותר בהיסטוריה, ומאות מיליוני עותקים של הספרים הכלולים בה נמכרו מאז יצא הספר הראשון בממלכה המאוחדת ב-1997. הפופולריות הגדולה של הספרים הובילה לכך שהם תורגמו לעשרות שפות מאז 1997, ובהן גם לשפות כגון לטינית ויוונית עתיקה שאינן מצויות בשימוש שוטף על ידי האוכלוסייה הרחבה, וזאת על מנת לספק חומר קריאה מודרני לאקדמאים העוסקים בשפות אלה. במקרים אחדים תורגמו הספרים לניבים שונים של שפות, כגון הניב הפורטוגלי והניב הברזילאי של השפה הפורטוגזית הסדרה אף "תורגמה" לאנגלית אמרקיאית על מנת לסגלה למאפיינים התרבותיים של ארצות הברית, וההבדל הבולט היה שינוי שמו של הספר הראשון מ-Harry Potter and the Philosopher's Stone ל-Harry Potter and the Sorcerer's Stone. הספרים תורגמו לעברית על ידי גילי בר הלל.

  

לחצו על התמונה של הרמיוני ותגלו...
לחצו על התמונה של רון ותגלו...

לחצו על התמונה של הארי משם לקחתי את שאר התמונות של הארי פוטר

ניגרים מהמגירה

מאת גאיה

אני צוחקת, בקול רם, לא נעים.

אני צוחקת צחוק מרושע, שהיה יכול להעיר את המתים.

על פניהם פרצופים מבוהלים.

אני צוחקת בקול, מלגלגת על מי שמולי ברשעות.

צוחקת ללא הפסקה, צחוק מרושע, צחוק נורא,

ורק רגע לפני שלקחתי אוויר,

בחרבו חתך את גרוני, האביר.

מדור הציטוטים

מאת: הריט

"אבל אני לא רוצה להסתובב בין מטורפים," העירה אליס.

"אין לך ברירה," אמר החתול: "כולנו מטורפים כאן. אני מטורף. את מטורפת."

"איך אתה יודע שאני מטורפת?" אמרה אליס.

"זה ברור," אמר החתול, אחרת לא היית באה לכאן".

מתוך אליס בארץ הפלאות מאת לואיס קרול

מדור עצות

מאת: הריט

היום אני אתן כמה עצות חשובות לכתיבת סיפור או קטע, אלה עצות בסיסיות למתחילים.

אז הינה הן:

1. בהירות- הסיפור צריך להיות ברור לקורא, שכל מי שיקרא אותו יבין בסוף הסיפור מה קרה בכל הסיפור.
2. פיסוק ואסטטיקה- הסיפור צריך להיות עם סימני פיסוק במקומות המתאימים, למשל כשמישהו מדבר דיבור ישיר יש "מרכאות" ו: נקודותיים. צריכים להיות גם רווחים בין השורות אחרת יתבלבלו בשורות כל הזמן.
3. משהו מיוחד- כדי שמישהו יתעניין במה שאתם כותבים וימשיך לקרוא את מה שאתם כותבים הסיפור צריך להיות שונה או/ו מיוחד מסיפורים אחרים. תעשו את הסיפור שלכם מקורי, בנוסף תוסיפו מתח או קטעים מצחיקים או פואנטה או מסר או כל דבר אחר שאתם רוצים. גם אם הדבר המיוחד מופיע רק בסוף הסיפור זה עדין טוב.
4. תעברו- לפני שאתם מפרסמים את הסיפור תשבו יום יומיים ותניחו לסיפור. לאחר מכן קראו שוב את הסיפור ותקנו אותו ותשפצו אותו ורק אז תפרסמו, יש הבדל עצום בין סיפור שתיקנו אותו ושיפצו אותו לבין סיפור שישר פרסמו אותו.

הסיפור שלכם יראה יותר טוב אם תקשיבו לעצות הבסיסיות האלה.

מדור הדיונים

מאת: הריט

איך אתם אוהבים את הסוף של הספר שאתם קוראים, פתוח או סגור?

מושלם או טוב אבל עדין יש בעיה או רע?

לאיזה ספרים שקראתם יש סוף שאהבתם? לאיזה לא?

פרק 1 מלברינית

מאת: הרמיוני

(כדי לקרוא את ההקדמה לחצו כאן)

אני מסתובבת שוב לאחור, בתקווה להבין איפה המראה שטמנו לי כדי שאעצר נגמרת.

אני מבינה שיש שלוש מראות. ואני מסתובבת שוב, ונדחקת שוב, בין אנשים שצועקים, אל תוך סמטה קטנה, מוכרת. אחת שקרובה לבית. או יותר נכון לסמטה הביתית.

אני ממשיכה לרוץ, ונכנסת לעוד סמטה, ואחריה עוד אחת, ועוד אחת, עד שאני מגיעה למירנדה.

אני רצה אליה, כשאני רואה אותה יושבת על המדרגות בכניסה לאחד הבתים.

אני מחבקת אותה בחוזקה.

"בואי נלך מכאן. צריך למצוא בית אחר," אמרתי.

"לא!" כמעט צעקה.

מיהרתי לחשוב על פתרון מתאים בראשי, אחד שיכריח אותה לברוח מהסמטה הזו.

"השכנים הבינו שיש חור בקיר!" אמרתי לה בלחישה, ואחזתי בכף ידה בחוזקה.

"את באה?" שאלתי, כמעט בלחישה.

"טוב," השתכנעה.

היא החזיקה בחוזקה את בובת הסמרטוטים שאילתרתי לה, וידה השנייה אחזה בידי.

רצנו, עד שלא ראינו מה נמצא מאחורינו. אבל מה שהיה לפנינו היה בעיה גדולה עוד יותר.

הם תפסו אותנו.

איך יכולתי להוביל אותנו אל ארמונו של הקיסר?

איך?

לפתע, שומר חמוש, תפסת את מירנדה בחוזקה, והצמיד חרב לגרונה.  דמעות עלו על לחייה החלקות, והתמימות.

"אני אפגע בה אם שתיכן לא תבואו איתי. עכשיו," אמר בטון מאיים.

הרמתי את ידי אל על, והברדס הכחול שלי נפל על מרפקי.

"תסירי את הברדס שמכסה את ראשך, גנבת. אני יודע שזו את," אמר.

"אתה לא תפגע בה?" שאלתי, בקול של נקבה מאשר יותר זכר. רציתי לחתוך לעצמי את מיתרי הקול, שהסגירו אותי.

לפני שקיבל אישור בכלל ממני, הזיז את חרבו מצווארה של מירנדה. לקחו לי שניות להבין מה קורה.

לפני שהספקתי להגיב, הוא הוריד את הברדס מצווארי בעזרת חרבו, ומיהר להשיב את החרב לגרונה של מירנדה.

כעסתי. הזעם בקע מתוכי, בגל אדיר ושוטף.

לפתי את ידו האוחזת בחוזקה, ועיקמתי אותה בזווית משונה, עד שנשמע רעש של שבירה. קליק.

החרב שלו נפלה לקרקע ברעש.

מיהרתי לקחת אותה ברגעים שניסה לשחרר את ידו.

תפסתי את ידה של מירנדה, והתחלתי לרוץ איתה אל הכיוון שממנו באנו. אבל כבר היה מאוחר מדי. היינו שם יותר מדי זמן.

חמישה שומרים חמושים עמדו לפנינו.

הייתי טובה יותר בלירות חצים. בחרב בקושי ידעתי להשתמש. בטח שלא בחרב כבדה שכזו.

אבל אני למדתי שלא מוותרים בלי קרב.

"רוצי כשאספור עד שלוש," לחשתי.

"אחת," לחשתי.

"שתיים," לחשתי.

"שלוש!" כמעט צעקתי, ורצתי אל עבר החיילים. פגעתי בהם. לא מספיק, כי החרב כבדה. משום מה הם לא פגעו בי כלל.

ואז שמעתי את מירנדה צורחת.

הסתובבתי אחורה במהירות, וראיתי חייל אחר, מצמיד את חרבו לגרונה.

בשניות האלו שאיבדתי ריכוז, כבר היה מאוחר מדי. מישהו הצמיד להב חד של חרב ארוכה לגרוני, ולפת את ידי כך שלא יכולתי להזיז את החרב.

"יש כמה אופציות," אמר קול סמכותי. זיהיתי אותו. שר המשמר המלכותי.

"הראשונה," התחיל.

"הקטנה תישלח ללבירינת, ואת תחיי," אמר.

"השנייה, היא שאת תישלחי במקומה," הוסיף, וחיוך אכזרי התפשט על פניו.

"השנייה!" מיהרתי לצעוק.

"יפה, יפה. עוד לא אמרתי את האופציה השלישית, ואת כבר בוחרת," אמר, ועיניו השחורות נצצו ברשע.

"מה האופציה השלישית?" שאלתי.

"כבר בחרת," אמר ברוע.

"לא!" צרחתי.

"את מעדיפה את הראשונה? השלישית לא תתקיים. אחת מכן תישלח," אמר.

"זה יהיה ברור שאני זאת שתיענש. רק תבטיח שהיא... לא תיפגע," אמרתי, ונשמתי עמוק כדי להירגע.

"לא!!!" צרחה מירנדה.

"אני יכולה לדבר איתה?" שאלתי.

"ריבוע!" שאג.

החיילים הסתדרו מסביבנו בצורת מרובע, כשאני ומירנדה היינו במרכזו.

הלהבים הוסרו מצווארנו.

רצנו האחת אל השנייה.

"לא!" בכתה על הברדס הכחול, וחיבקה אותי בחוזקה, ותפסה אותי בציפורניה.

כרכתי את ידי סביבה.

"ששש," לחשתי.

"את תהיי בסדר. זה מה שאימא הייתה רוצה שאעשה בשבילך. ואת עוד צעירה ממני. יש לך חיים שלמים לפנייך," לחשתי לאוזנה.

"לא! גם לך!" בכתה.

"די, די... הרגעי. אני בטוח הולכת לשם. בין כה וכה, נתפסתי. ואת לא זו שתשלמי את המחיר. אני אוהבת אותך, מירנדה." אמרתי, נשקתי לתלתליה הרכים.

"לא! לא!" צרחה שוב, וחיזקה את אחיזתה בי.

"ששש..." ניסיתי להרגיעה, וכרכתי את זרועותי סביב ראשה.

"לא!!" צרחה, ודמעותיה הרטיבו את הברדס שלי.

"קחי את זה," לחשתי לה,  ושלפתי מהברדס את השרשרת של אימא. הנחתי אותה על צווארה. השרשרת הכסופה בהקה על רקע הבגדים הבלויים שלבשה, והייתה ארוכה מדי כשענדה אותה. אבל אני הולכת למות  גם ככה, אז עדיף שהיא תיקח את החפצים שלהם.

"לא משנה כמה זה שווה, אל תמכרי את זה," אמרתי לה.

"קחי את זה את," אמרה, והורידה את השרשרת מצווארה. היא לקחה את כף ידי, וטמנה בתוכה את השרשרת.

"לא..." התנגדתי, והעברתי את השרשרת לידיה, מתפללת שלא אצטרך לספר לה שאני עומדת להפוך לקורבן. קורבן של המינוטאורוס.

"זה ישמור עלייך," לחשה מבעד לדמעות שהרטיבו את פנייה ומילאו את עיניה.

היא העבירה אליי את השרשרת, וסגרה את אצבעותי לאגרוף.

היא הפסיקה לבכות, וחיבקה אותי בחוזקה. חיבקתי אותה בחזרה, ונתתי לתלתליה החומים ללטף את פניי.

"אני אוהבת אותך," לחשתי לאוזנה.

היא השתתקה, וראיתי בה משהו שלא ראיתי מעולם. היא הייתה עצובה. היא לא הייתה יותר הילדה הקטנה שתמיד מחייכת, וצוחקת, ואופטימית. היא הייתה מישהי אחרת. מישהי קטנה, שלעולם לא הכרתי. וכנראה גם שלעולם לא אכיר.

בדיוק באותו הרגע, תפסו את זרועותיה שני חיילים, וגררו אותה משם. פיה נפער לרווחה, והיא נראתה נורא.

"מירנדה..." אמרתי בשקט. "תעבדי אצל מישהו. אחד הסוחרים בשוק. אל תגנבי. אל תסתבכי. תרוויחי כסף למזון. ותתרחקי מפושעים!" צעקתי, ודמעות הצטברו בעיני הכחולות.

מירנדה הנהנה בראשה, ודמעות הצטברו גם בעיניה.

"תשמרי על עצמך!" צעקתי.

"אני אחזור!" שיקרתי.

היא הנהנה בראשה, אבל לא נראה לי שהאמינה למשפט האחרון שלי.

"מבטיחה," לחשתי, כשנעלמה מעבר לקו האופק.

סיפור בהמשכים

פרק 4

מאת: הריט

(כדי לקרוא את הפרק הקודם לחצו כאן)

שני ימים עברו מאז המקרה, בית הספר הייה בסדר. לא היה הכי כיף, רוב המורים היו משעממים והיו כמה בנים

 ובנות שחשבו את עצמם, כמו בכל בית ספר.

המשכתי לעקוב אחרי המורה ועדין לא השגתי את הדסקית.

התעצבנתי, רציתי להשיג את הדסקית מהר. שעור היסטוריה הגיע, המורה נכנסה לדלת הכיתה.

"היום אני ארצה שנלמד על ספרטה, בספרטה החינוך היה נוקשה, היו מכים ילדים. הם היו צריכים לישן על

 הרצפה הקרה  עם כותונת בלבד...". שערה של המורה התקרזל, עינה האירו אור חזק ואדום.

ליד כל ילד הונחה מטפחת ודם נטף עליה. המטפחות עפו לתיק המורה. לידי לא הייתה מטפחת, דמי לא נטף.

הלכתי הביתה, אכלתי, שתי ועשיתי שעורים. לבסוף הלכתי לישון. בחלומי הייתי בכותונת בלבד, על ריצפה קרה.

אחזתי במעגל, לידי עמדה דמות של אחת הבנות בכיתה. "את יודעת לא תצליחי לעבור אותי" היא אמרה.

נופפתי במעגל אבל היא עצרה אותי.  "את יודעת לא תצליחי לעבור אותי" היא אמרה. "את כן" נשמע קול בראשי.

"את יודעת לא תצליחי לעבור אותי" אמרתי לה ויצאתי מהחלום.

אתגרי כתיבה

מאת: הריט

היי, התחרות לא הצליחה כל כך אז החלטתי לעשות אתגרי כתיבה, אם כתבתם סיפור בעקבות האתגרים ופרסמתם אותו אשמח לקבל קישור בתגובות ולראות אותו. אז האתגרים שלנו הם:

כתבו סיפור\שיר\קטע בהשראת התמונה הזו:

כתבו סיפור שבו יש שתי דמויות עם הבדלים חזקים למשל: העני והעשיר,  היפה והמכוער, החכם והטיפש, הכלב והחתול... אתם יכולים להוסיף עוד דמויות.

תחרות בלוגים

היי כולם,

החלטנו לעשות תחרות בלוגים שקשורים לספרים וכתיבה בדרך כל שהיא.

כל ארבעה שבועות זה אומר לא בגיליון הבא אלה בגיליון הבא הבא.

כל בלוג שינצח בתחרות יקבל המלצה ברשימות לארבעה שבועות.

הבלוג לא יזכה בתואר בלוג מומלץ לפי עיצוב או פופולאריות הוא יזכה בתואר רק לפי השקעה, מקוריות

ותוכן!

כל מי שרוצה לנסות להיבחן שימלא את הטופס הבא:

כינוי:

שם הבלוג:

איך הבלוג שלי קשור לספרים או\ו כתיבה?

-לא חובה

פוסט מומלץ:

משהו נוסף שהייתי רוצה להגיד:

כמה שנים\חודשים הבלוג קיים:

זה הכל להפעם