היי אני יודעת שהגיליון קצר, אבל היה מיני גיליון חנוכה ביום שלישי!

גיליון 7

מה היה?

לקרוא או לקרוע?

אתגר כתיבה

מדור הציטוטים

מדור הדיונים

לבירינית

הידעת?

הידעת הרמיוני ג'ינג'ר

לקרוא או לקרוע?

פרטים על הספר: מחוננת מאת קריסטין קאשור

מאת: הריט

הספר מספר על קטסה. קטסה היא מחוננת שזה אומר שהיא בת אנוש לה יכולת מיוחדת.

בדרך כלל המחוננים מנוצלים על ידי מלכים. קטסה מנוצלת על ידי הדוד שלה שהוא מלך.

את הכישרון שלה היא שונאת שום שהכישרון שלה זה כשרון להרוג.

קטסה פוגשת במחונן נוסף הנסיך פו ונכנסת ביחד איתו להרפתקה גדולה.

...

אני חייבת להגיד שהספר מרתק. כל הכבוד לסופרת שהצליחה ליצור עלילה מקורי יחסית ומעניינת.

גם הדמויות מעניינות ומיוחדות, קל להזדהות איתן.

עכשיו מגיעה הנפילה, אחרי שסיימתי את הספר לא הרגשתי שאני רוצה לקרוא אותו עוד פעם, בדרך כלל זה

קורה לי שאני מרגישה כך. חיכיתי חודש חודשים ועדין לא רציתי לקרוא.

כל פעם שחשבתי על ספר טוב מחוננת לא עלה לי בראש.

אני זוכרת שנהנתי בקריאה אבל אחרי זה כל הקסם של הספר התפוגג.

אני לא יכולה להגיד שזה טוב אבל גם לא יכולה להגיד שזה רע.

אם אתם סקרנים עדיף שתשאילו אותו מחבר\ה או מהסיפריה.

לקרוא או לקרוע? לא לגעת (3 כוכבים)

הכריכה של הספר השני באנגלית:

אתגר כתיבה

מאת: הריט

האתגר הזה פשוט מאוד, אני נותנת 2 דמויות, אתם כותבים על אחת מהן סיפור, היא חיבת להיות הנושא המרכזי של הסיפור, אתם יכולים להוסיף פרטים על הדמות ולפתח אותה.

דמות 1

שם: ליה כהן (בת)

מקום מגורים: אנגליה, לונדון

מראה: שער חום שמגיע עד הכתפיים תמיד עם צמה!, נמוכה, עיניים חומות.

דברים אהובים: סושי, לונדון אי (זה גלגל ענק), כתום (הצבע) וחורף.

אופי: שקטה, קשה לה לשקר (כולם יודעים אם מה שהיא אומרת זה אמת\שקר), אופטימית, חרוצה, כועסת בקלות.

כמות הכסף שיש: עשירה

דמות 2

שם: מיקל קורנר (בן)

גיל: 14

קצת על המשפחה: אין לו אימא, יש לו אחות קטנה ואבא

אופי: אחראי, דאגן, לא מספר כלום על עצמו, אכפתי, חכם.

תחביבים: לנגן בגיטרה, לשרוק ולפתור תרגילים במתמטיקה.

חית מחמד: נחש

מדור ציטוטים

מאת: הריט

""בטח שהוא יכול לשבת כאן. אנחנו חברים ותיקים," אומרת ג'ואהאנה וטפחת על המושב הריק שלצדה. השומרים מהנהנים ופיטה מתישב. "תא הכלא של פיטה בקפיטול היה צמוד לשלי. כל אחד מכיר מצוין את הצרחות של האחר"" משחקי הרעב עורבני חקיין.

מדור הדיונים

מאת: הריט

1. מהו בעיניכם "ספר טוב"?
2. מה הופך ספר ל"ספר טוב"?

סיפר בהמשכים של הריט

הוקפא.

לבירינית

מאת: הרמיוני

פרק 4

 אני פוקחת את עיני לאחר לילה ללא חלום. 

אני קמה מיד, ולובשת את הבגדים ש... ש... שאכנס איתם למבוך. הרשו לי להביא איתי מה שאני רוצה. הבגדים נראים נוחים למדי. מכנסי גברים- כמו אלו שאני לובשת בדרך כלל, וחולצה, טוב היא נראית קצת פחות נוחה...  חולצה חומה בעלת מחוך ושרוולים ארוכים. אני נועלת את המגפיים השטוחים, ולבסוף לובשת בזריזות את הברדס, אף על פי שאני לא מניחה את הכיפה על ראשי.

אני מעיפה את אשפת החצים על גבי, ותוקעת בתוכה את הקשת עם שאר החצים.

אני יוצאת מהחדר הקטן, ועולה אל הסיפון. אני מתיישבת על שרפרף קטן, ומביטה באופק, אל עבר הנקודה הזורחת- השמש העולה לאיטה על מנת להאיר את השמיים החשוכים באורה.

ראיתי את הזריחה המון פעמיים בעבר, אבל לעולם לא מהזווית הזו... היא כל כך... יפה.

"יפה, נכון?" שמעתי לפתע קול מעליי, ויד  הונחה על כתפיי.

מיהרתי לקום מהשרפרף, ונעמדתי בתנוחה מוכנה לתקיפה, כשמאחורי השמש, שכבר עלתה מעט יותר.

"אני... לא יודע את שמך," אמר.

"כי אתה לא צריך.." השלמתי את המשפט הלא גמור שלו.

הוא נראה מאוכזב מעט. "שמי הוא פולו," אמר ונאנח. "ואת, שונאת אותי," הוסיף כאילו זאת עובדה על עצמו, בנימה שלא יכולתי לפענחה. היא נשמעה מעט מאוכזבת, ואולי גם עצובה.

בבת אחת  גופי נרפה, ואחיזת ההתגוננות שבו עברה לעמידה רגילה. לא ידעתי מה לומר.

"אני דיאנה." אמרתי לפתע לאחר שתיקה ממושכת, והזדקפתי.

"דיאנה," חזר אחריי, ומלמל משהו לא מובן.

השמש כבר עלתה, לאיטה, לכיוון אמצע השמיים.

"לא ראיתי אותך בטקס. איך נבחרת?" שאל.

"זה מה שכולם שואלים," מלמלתי לעצמי. "סיפור ארוך." אמרתי לפתע.

"את מתכוונת שאת לא רוצה לספר." אמר בקול. "ואת גם לא חייבת," הוסיף. 

הרכנתי את ראשי, ונשמתי עמוק. "למה אתה כאן?" שאלתי.

"בחרו אותי." אמר.

"את זה אני יודעת." אמרתי, ושילבתי את זרועותי זו בזו.

הוא נאנח. "את חכמה." סינן.

"היי! בואי, דיאנה!" שמעתי לפתע את קולו של פביאן קורא בשמי.

עברתי על פניו ברפרוף, והלכתי לכיוונו של פביאן.

"פספסת," אמרתי לפתע לאחר שנעמדתי על ידו.

"לא פספסתי כלום!" אמר וחייך, והצביע לכיוון אי גדול.

"פספסת. את הזריחה. היא יפה כאן הרבה יותר מהזריחה באתונה," אמרתי.

"אני רוצה למות כמה שיותר מהר. אני לא רוצה ש... שיאכלו אותי, אני לא רוצה להפוך לקורבן," אמר.

"הי," אמרתי לפתע, והנחתי את ידי על כתפיו, שהיו נמוכות ממני בראש, והבטתי אל פניו הרכונים כלפי מטה.

"אתה זוכר את ההבטחה שלי?" שאלתי לפתע.

"כן." אמר.

"ואתה סומך עליי?" שאלתי.

"כן." אמר.

"אז למה אתה מפחד?" שאלתי, אף על פי שאני פחדתי בעצמי.

"אני סומך  עלייך. אבל לא  על המבוך," אמר.

"אני מבטיחה שאוציא אותך משם, גם אם אצטרך להקריב את חיי למען ההבטחה הזו," הבטחתי.

"אל תבטיחי דברים כאלו. אני רוצה שתבטיחי שאם איהרג- את תמשיכי ללכת, ותצאי- למירנדה, אחותך," אמר.

נאנחתי, והרגשתי צביטה בלבי כשאמר את שמה. " מבטיחה."

"ועכשיו תבטיח לי אתה משהו," אמרתי. "תבטיח שאם אני אהרג, תצא מהמבוך, וכשתצא- תדאג למירנדה," אמרתי.

"מבטיח." הבטיח.

חייכתי, ועזבתי את כתפיו, והתרחקתי ממנו. הלכתי אל עבר הנערה הבלונדינית, זו שנמכרה- ארין.  היא הביתה באופק, לכיוון הים, ולכיוון אתונה, המקום שממנו יצאנו.

"את בסדר?" שאלתי.

היא נבהלה. "זו רק את," אמרה ונאנחה.

"את נראית מודאגת." אמרתי לפתע.

"כי אני מודאגת." אמרה.

"את לא צריכה להיות. אני אוציא משם אותך, ואת פביאן." אמרתי.

"זה לא מקל על הפחד. כי אם את תיהרגי? את לעולם לא תדעי אילו רגשות אשם יהיו לי," אמרה.

"לא יהיו לך. כי אני רוצה שאם אני לא אוכל לצאת, את תצאי." אמרתי לפתע.

היא חייכה. "את אמינה." אמרה לפתע, אך לא הביטה בעיני.

לפתע הספינה נתקעה במשהו בחבטה. התנדנדתי, אבל הצלחתי להיעמד.

"לרדת! לרדת מהסיפון!" נשמעה לפתע צעקתו של רב החובל.

הלכתי אל עבר הגשר המתנדנד, שמוביל בין הספינה ליבשה. נשמתי עמוק.

מה יקרה לי אם אשאר כאן? אם אסרב לרדת מהסיפון? לא תהיה להם ברירה לנסוע עמי בחזרה. למירנדה. אבל אז אצטרך לבלות את שארית חיי בכלא, כשמירנדה עמי, וגוססת אל מול עיני, בצינוק. וכשפביאן וארין נרצחים במבוך.

ירדתי מהספינה, ונעמדתי על האי- כרתים.

אנשים עמדו סביב, בכל מקום, מביטים בי, נעצים בי את עיניהם החודרניות, שקודחות חורים גדולים בתוכי.

לפתע יד חמה הונחה על כתפי. זה היה פביאן.

"הכל יהיה בסדר, רק ניכנס למגורים," אמר לפתע, והחל להוליך אותי לכיוון כרכרה גבוהה ומקושטת בכלניות וענפים של עצי זית, שהיו בכל מקום. נשמתי עמוק, מנסה להסוות את החרדה שבתוכי מהאנשים שסביבי.

אני נותנת לפביאן להוביל אותי, כעיוורת לחלוטין שמצאה נקודת אור בקצה החושך שעטף אותה.

אני מתחילה לאבד תחושת זמן. השמש יוקדת מעליי, אף על פי שהשמיים אפורים כמעט לגמרי. כפות ידי מזיעות לגמרי, ורגלי כבדות כשקי חול מלאים.

"יהיה בסדר, ששש," פביאן לוחש לאוזני בשקט.

פביאן עוזר לי לעלות לכרכרה. אני מתיישבת, וסוגרת את הווילונות בפראות.

פביאן מתיישב לידי. ארין מתיישבת מולי. אנחנו רק שלושה בכרכרה הפעם. תהיתי לפתע מדוע בנסיעה הקודמת היו שתי כרכרות. אני כמעט בטוחה שישבו מולי חמישה נערים לפחות.

האמת שלדעתי עדיף שיהיו כמה שפחות נערים. כמה שפחות נערים שישלחו לקורבן. אבל... למינוטאורוס יש צרכים... משלו.

"את יודעת מתי אנחנו נכנסים ל... מבוך?" שאלה לפתע ארין, והפרה את השתיקה שהשתררה בכרכרה.

"לא ממש. אתה יודע, פביאן?" שאלתי.

"למען האמת, אני לא חושב שמישהו ממש יודע חוץ ממלך כרתים," אמר.

יש רגע של שתיקה.

"יש למישהו מושג איך אנחנו נכנסים למבוך?" שאלתי.

ארין מיהרה לענות. "לפי מה ששמעתי,  מכניסים את כולנו דרך שער מתכת גדול, וכשכולם בפנים נועלים אותו ובורחים, כשאנחנו בפנים."אמרה.

"וזה אומר שהבחורים הגדולים יכנסו איתנו," סיכמתי.

"הם ירצו להרוג אותנו בכל מחיר, או אפילו לפצוע, על מנת שהדם שלנו ימשוך אלינו את המינוטאורוס," אמר פביאן.

"כן. וזה אומר שצריך לברוח כמה שיותר מהר," סיכמתי.

"אבל לאן נברח?" שאלה ארין.

"אולי נסכם על כיוון?" שאל פביאן.

"ימין?" שאלתי.

"ואם לא יהיה ימין?" שאל פביאן.

"אז שמאל," השלימה ארין.

"וזה די ברור שאם לא יהיה לאן לפנות, נמשיך ישר, ונפנה ימינה בפנייה הראשונה," אמרתי.

"כן. אבל אם הבחורים הגדולים יפנו גם ימינה?" שאלה ארין.

היה רגע של שתיקה.

"אז נעקוב אחרי דיאנה," אמר פביאן.

צחקתי. "למה דווקא אחרי?" שאלתי בגיחוך.

"כי זה די ברור ש..." התחיל פביאן. "שחושי ההישרדות שלך הכי כשרים מבינינו," קטעה אותו ארין.

"תודה," גיחכתי.

"ברצינות," אמר פביאן. הרצנתי. "תודה." אמרתי.

"אז עוקבים אחרייך?" שאלה ארין.

צחקתי. "כן," סיכמתי.

לפתע נעצרה הכרכרה. ארין הסיטה את הווילון. "אנחנו מגיעים," אמרה.

נכנסו מבעד לשער כסף כבד, ועברנו במטע של עצי זית.

"אל תגידו לי שמלך כרתים גר במטע של עצי זית," ליגלגה ארין.

"אני לא חושבת שהוא גר במטע עצמו," אמרתי. לפתע נגלה מהחלון ארמון גדול, בעל קימורים משונים.

"אני חושבת שהוא גר בארמון הזה," אמרתי.

ארין הסתובבה. "וואו!" התפעלה.

פביאן הסתכל מהחלון שלצידו. "וואו," אישר.

לפתע הכרכרה נעצרה. ארין מיהרה לקפוץ מתוכה, ולרוץ אל עבר השאר, בציפייה להיכנס לארמון המפואר.

"את לא צריכה לפחד," אמר פביאן בנימה מנחמת.

"זה בסדר. אתה יכול ללכת עם ארין," אמרתי.

הוא הודה לי במבטו, ויצא מהכרכרה בהתרגשות. נשמתי עמוק.

אני מניחה שאנחנו לא הולכים להיות כאן הרבה זמן. מה שאומר שנכנסים למבוך בעוד יומיים לפחות.

"הי, את יוצאת?" שאל הנהג. "יש לי עבודה לעבוד, את יודעת," הוסיף.

"כן, אני יורדת," אמרתי, ויצאתי מהכרכרה.

הבטתי בשמש בזהירות, והבטתי בעצי הזית העבים. זיתים רקובים היו על הרצפה, ועלים נשרו. היו גם כמה שיחי גפן באזור.  גננים קטפו זיתים מהעצים, וניקו את האדמה מהזיתים הרקובים, ומהעלים שנשרו.

הצטרפתי לאחרים בלית ברירה.

הידעת?

מאת: נועה

סדרת יומני הנסיכה הייתה 38 שבועות (9 חודשים) כסדרת הספרים לילדים ונוער הטובה ביותר בעיתון הניו יורק טיימס.

הידעת? – הרמיוני גריינג'ר

מאת: אני וזהו

1.הרמיוני היא בת יחידה להורים מוגלגים רופאי שיניים.
2.מקור שמה של הרמיוני הוא בקומדיה אגדת חורף של שייקספיר.‏
3.עד שמאלפוי קורא לה "בוצדמית" היא לא ידעה מה זה אומר.
4.הרמיוני ניחשה ראשונה שלופין הוא אדם זאב.
5.בנשף בספר הרביעי הארי לא מצליח לזהות אותה בהתחלה – מרוב שהיא יפה.
6.הרמיוני חושפת שריטה סקיטר היא אנימאגוס בליל הגמר של הטורניר המשולש.
7.הפעם הראשונה שהיא מפגינה אמונה בהארי בפומבי, היא רק בתחילת הספר החמישי.
8.הרמיוני בוכה בספר השביעי לעיתים קרובות (אחרי המריבה עם רון)
9.הרמיוני חזרה להשלים את שנת הלימודים השביעית הוגוורטס.

10. אמה לא האמינה שתתקבל לתפקיד הרמיוני.

שלב ראשון תחרות כתיבה

בשלב הראשון מה שצריך לעשות זה לכתוב קטע (זה בדרך כלל משהו קצר שבו יש רק מחשבות) של 5 משפטים עד חצי עמוד בוורד. בקטע הדמות צריכה להרגיש רגש מסוים.

עזרה קטנה (כולם יכולים להשתמש)

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%92%D7%A9

תרדו למטה תראו מחסן רגשות, על כל רגש יש הסבר מפורט.

אני רוצה שתכתבו מה היה הרגש בסוף הקטע בלבן\בצבע שבו הרקע של המקום בו אתם כותבים.

*כן, אפשר כמה רגשות

כל המשתתפים:

1.Invincible Ruler הגשה

2.Dreaming I הגשה

3.שוקולד לימון D:

4.סיפורים בהמשכים - הכותבת הגשה

5.פרפר הכי יפה כשהוא חופשי הגשה

6. צ'לסי הגשה

7. ירדן

8. studio H הגשה

9.מוריס :] הגשה

10.מאי סיפורים בהמשכים הגשה

11.בועות-סיפור בהמשכים

(אפשר עדין להירשם!)

תאריך הגשה: 21.12 

ספרותון :)

קרדיט על האנימציות