גיליון 13

מדור הציטוטים

מאת: הריט

"זה מה שנפלא במוח האנושי. מנסה למצוא הגיון בכל דבר. גם כשאין היגיון." מתוך ילד נוצה.

אתגר כתיבה

מאת: הריט

כתבו סיפור שהוא קטע מיומן או בלוג אישי, הסיפור צריך להיות עד 120 מילים.

מדור הדיונים

מאת: הריט

1. מה את\ה אוהב\ת לקרוא? ספרים חדשים או ישנים?
2. אם תראה ספר שמספר על מקום עתידני ויש בו משולש אהבה, תנסה לקרוא את התקציר או שזה יראה לך ישר כמו חיכוי של משחקי הרעב?
3. מה יותר כיף לקרוא ספרים שמסופרים בגוף ראשון או שני?
4. האם זה נחמד שיש ספרי המשך או שעדיף לעשות ספר אחד וזהו?

מדור מפוצל

מאת: הריט

היי, על מפוצלים עומד לצאת סרט ב14 במרץ 2014, קבלו את הטריילר:

http://www.youtube.com/watch?v=1miMuha7wXw

בנוסף הספר השלישי ייצא ב22 באוקטבר 2013 בארצות הברית!

אבל הספר השני יצא עוד כמה חודשים בעיברית, הינה הכריכה:

מדור עצות

מאת: מאי

עצות לקורא המתחיל :)
לא פשוט להתחיל לקרוא ספרים טובים, באמת שלא. עד לפני שנתיים שלוש (או אולי קצת יותר) לא קראתי כל כך הרבה. אבל אז חברותיי תולעות הספרים גררו אותי לכל העולם הזה, והנני כאן. אבל לא לכולם יש את החברות הטובות האלה שידחפו לך ספרים לפרצוף ויגידו לך בדיוק איזה ספר לקרוא ואיזה לא, ובשביל זה הבאתי כאן כמה עצות איך למצוא את הספר הנכון.

1. אינטרנט. יש לא מעט אתרים (ולא בהכרח בישראבלוג) שיוכלו להמליץ על ספרים טובים שיצאו, ויוכלו להגיד לך בדיוק מה כדאי ומה לא כדאי לקרוא. זו דרך יעילה במיוחד, מכיוון שהיא זמינה ולא קשה במיוחד למצוא מידע בה, אם כי לא תמיד אותם האתרים מתעדכנים באופן קבוע.

2. חברים. כן כן, לא תמיד יש את החברים שידחפו לך ספרים לפרצוף אבל עדיין, לפעמים יש חברים כאלה, וזו הדמנות מצוינת לשאול אותם לגבי ספרים מסוימים. אם הם מהסוג החופר, כמוני, אני די בטוחה שהם לא יתנגדו לספר לכם הכל על כל ספר שרק תרצו.

3. חנויות ספרים. הדרך האהובה עליי. אין כמו ללכת לחנות ספרים סתם ככה, ושפשוט להתעדכן מה חדש. כמובן שיש את המוכרים הנחמדים האלה שצצים מידי פעם, ושמחים להמליץ לך על איזה ספר שתרצה. אני אישית מעדיפה פשוט להתבונן בכל הספרים ולקרוא את התקצירים של אלה שנראים לי מיוחדים, אבל במידה שלא מוצאים כלום תמיד אפשר לשאול מישהו.

קטע קצר-האישה בלבן

מאת: הריט

אני לא יודע כלום על האישה בלבן, מלבד שהיא האישה בלבן. כל בוקר הייתה האישה בלבן הולכת ומתיישבת ליד החלון עד הערב. היא לבשה שמלה לבנה ושיערה השחור היה בקושי מסורק. היא גם לא התאפרה אף על פי שצפתה מחלון של אחוזה, טוב לא פלא האחוזה הייתה מוזנחת. האישה בלבן הייתה עצובה ונראה שהסתכלה בחלון בתקווה שמישהו שלא בא יבוא. למי היא ציפתה? אני לא יודע, אני רק יודע שציפתה למישהו. האישה בלבן העלתה מידי פעם חיוך, רק לשנייה ואז היא חזרה שוב למבט המדוכדך. האישה בלבן הייתה צעירה, אבל הבעות הפנים שלה נראו של זקנה. יום אחד לא ראיתי את האישה בלבן מסתכלת בחלון. מה קרה לה? אני לא יודע, אני רק יודע שהחלכה ולא תחזור.

פרק 12-לבירינית

מאת: הרמיוני

מיהרתי לדפוק על הקיר, במטרה למצוא דלת סתרים, או כל דבר אחר, שיוציא אותי מכאן.

כשהתקרבתי לקיר, הוא פשוט נפתח. לא האמנתי למראה עיני.

הלנה עמדה שם, עם פגיון, מוכנה לתקוף. היא הורידה את ידה באיטיות כשראתה אותי, וחייכה.

"לא חשבתי שאראה אותך," אמרה. "בואי למחנה שלי." אמרה. 

המקום הזה סוג של יער, שלא ידעתי לזהות. פרחי בר היו בכל מקום, וגם אוכמניות. היא חתכה את העצים שהפריע לה בחרב קלה.

"את פתחת לי את הקיר?" שאלתי, וקפצתי מעל גזע עץ שנפל בקלילות.

"כן," אמרה, ושיספה בחרבה עצים שהפריעו לדרכנו. "את יודעת, זה אחד המקומות היחידים שעליהם הקסם לא השפיע," אמרה.

"למה את מתכוונת בקסם?" שאלתי.

"אוי, את מגוחכת. באמת לא שמת לב?" שאלה. הרגשתי נבוכה. "לא," אמרתי בהתגוננות, וקיפצתי על הסלעים לגדה השנייה של הנחל.

"יכולתי לחוש בכך שראיתי אותך. את פגשת קוסם," אמרה.

"אבל אין קוסמים, זה מגוחך," אמרתי, וגיחכתי.

"תתפלאי. אימא שלי סיפרה לי שאני שייכת לשושלת של מכשפות. הן קיימות. אני יכולה להוכיח לך," אמרה.

"תוכיחי," אמרתי במעין התגרות.

היא נעצרה לפתע, ונשמה עמוק. לפתע רוח נשבה בקצב נשימותיה. היא הרימה את ידיה, והניעה אותן בתנועות חינניות. העלים התעופפו. היא גררה את רגלה קדימה, והמים מהנחל הקטן זרמו בשצף,  והרטיבו את רגליי.

היא פקחה את עיניה במהירות. "עכשיו את מאמינה לי?" שאלה.

"כן," הודיתי, המומה.

"תטפסי אחריי," אמרה, והתחילה לנוע על העץ בזריזות.

טיפסתי אחריה.

"את יודעת,  הסיבה שזה קורה לך היא רק בגלל הברכה," אמרה.

"מה? המשאלות המתגשמות?" שאלתי.

"כן," אמרה.  "את פגשת קוסמת כשהיית תינוקת, לפי תחושת הבטן שלי. אני חושבת שבורכת בתכונה מיוחדת. קשה שלא לראות אותה בתוכך, בוערת," אמרה.

"איזה תכונה קיבלתי?" שאלתי.

"זה לא מובן מאליו? אומץ. כל קוסם שמביט בך יכול לראות בתוכך אש פנימית כזו, שבוערת בך. אני מהמרת שגם הקוסם שבירך אותך ראה בתוכך זיק של אש, והחליט להפוך את הזיק הזה למדורה," אמרה. "כיוון שבדרך כלל גם אנשים שבורכו בתכונות לא בולטים כמוך, וכמו האומץ שלך," הוסיפה.

"אבל איך זה קשור למשאלות?" שאלתי.

"המקום הזה מלא באנרגיית קסם, והברכה משפיעה עלייך," אמרה.

היא נעצרה לפתע.

"זה המחנה," אמרה.

הנהנתי בראשי. הוא היה נחמד. היא שזרה זרדים זה בזה, ויצרה לעצמה מעין אוהל, שיגן עליה מפני קור וגשם. עמדתי על משטח עצים שהצמידה.

"כמה זמן את כבר כאן?" שאלתי.

"שבוע. אבל אתמול יכולתי לחוש במשהו מתקרב, וזו היית את. אבל לא הרגשתי אנרגיות שליליות, אז הרשיתי לעצמי לבוא, ולבחון את הדבר הזה- שהתגלה כאת מקרוב," אמרה וחייכה. "רוצה מרק?" שאלה, ומזגה לתוך חצי קוקוס ריק נוזל חם. "אם לא תאכלי, אני אוכל," אמרה.

נטלתי את הקערה מידיה, ואכלתי ברעבתנות.

"את יודעת, אני יכולה לצוד לך בשר למרק," אמרתי.

"זה יכול להיות נהדר," אמרה. "כשעוד הייתה לי אימא, היא הייתה מכינה פעם בחודש, ביום ראשון מרק עם בשר. היה לנו לול תרנגולות. החיבור ליסודות, שנגרם על ידי השתייכות לשושלת קוסמים מאפשרת לך חיבור לכל החי," אמרה.

"אין לך יותר אימא?" שאלתי.

"לא," ענתה והשפילה את ראשה. "וגם לא אבא," הוסיפה. "יש לי רק אח גדול. הוא לא קוסם. והוא משתדל כמה שיותר להכניס רווחים לצריף שאנחנו בקושי מצליחים לשכור," אמרה.

חשבתי על אחיה הגדול. מה קורה לו עכשיו, כשהוא בטוח שהלנה מתה, לנצח?

אם מירנדה הייתה הולכת למות, סופית, לא היה לי בשביל מה להישאר בחיים. אבל כרגע יש לי מטרה. פולו. ופביאן. וארין. ועכשיו גם הלנה. הם הסיבות שבגללן אני לא משליכה את עצמי למינוטאורוס.

חושך ירד. הלנה התכסתה בשמיכת קש אחת, ואת שמיכה הקש השנייה הגישה לי. היא לבשה את מעילה.

"קר כאן," אמרה. "בלילה עוד יותר קפוא," הוסיפה.

הנהנתי בראשי. "תנסי להירדם וזהו," אמרתי.

נדמה היה לי שהיא כבר ישנה, אבל בכל זאת אמרתי את זה.

"את יודעת, גם לי אין אימא. וגם לי אין אבא. שניהם מתים, ועכשיו אני חיה בשביל אחותי הקטנה." אמרתי בטון שקט.

הופתעתי לשמוע ממנה תגובה. "אז את רומזת שאסור לי למות?" שאלה.

"אני לא רומזת. אני אומרת. אני כמעט בטוחה שלאח שלך לא נשאר דבר מלבדך. מה יעצור אותו מלשלוח ידו בנפשו כעת? ולכן, עלינו לצאת מכאן בהקדם האפשרי," אמרתי.

"לילה טוב," לחשה.

"חלומות פז," לחשתי, וחשבתי על מירנדה. חלמתי על הבית הישן. על אימא, ואבא, ומירנדה. התקופה המאושרת בחיי.

התעוררתי עם אור השחר הראשון. הופתעתי לגלות שהלנה כבר התעוררה, וגרגירי יער מסוגים שונים ממלאים את קערות הקוקוס. יש עוד קוקוס בצד, מלא חלב קוקוס.

היא הגישה לי חצי מהקוקוס שחצתה לשניים, וקערה מלאה פירות עסיסיים. הם היו מתוקים להפליא, והחלב היה נהדר. לאחר מכן אכלנו את הקוקוס עצמו.

שכבתי בצד, מביטה בשמש העולה וזורחת. כאן מאיר יותר, הכל זורח יותר.

הכל היה טוב, עד שלפתע נעצה הלנה את עינייה ברצפה בחרדה.

ניערתי אותה בעדינות.

"מישהו מתקרב לכאן. אני לא מצליחה להבין את הכוונות שלו, אבל אני יודעת שהוא נושא נשק." אמרה באימה.

"את מזהה את מראהו?" שאלתי, מנסה להבין אם זה אולי מישהו שאני מכירה. "זה אחד הנבחרים האחרים?" שאלתי.

"לא, הוא לא נבחר. אבל גם הוא בן אדם. אני מזהה את זה. הוא... נקבה. אני חושבת שהיא נושאת עלייה חרבות. והיא מתקרבת בריצה. יש לה כלב ציד. אני רואה הבזק שחור. אני חושבת שזה השיער שלה." אמרה.

לפתע היא הביטה בי. "את חושבת שכדאי שנברח?" שאלה.

"לא. את אומרת שהיא לא מהנבחרים, אז איך היא יכולה להזיק לנו?" אמרתי.

"היא הצליחה להיכנס דרך הקיר, ולמצוא את דלת הסתרים. זה אומר שהיא יודעת שמישהו כאן. אני טמנתי את המלכודות הללו," אמרה.

"בואי נארוז את הדברים, ונהיה מוכנות לתקוף אותה מלמעלה. צריך לבדוק שאין דבר על הקרקע," אמרתי, ומבט של נחישות ואומץ נשקף מעיני.

"אני רוצה סופה שלא תפגע בנו. סופה, עכשיו. גשם! ערפל! רעמים! ברקים!" צעקה לפתע הלנה בתוך הגשם שטפטף עלייה ועל שאר המקום ברעש. הבטתי מהעץ, אל ההר הגבוה.

ואז קלטתי משהו. משהו שאף אחד אחר לפניי עוד לא קלט.

ההר הזה הוא היציאה. המבוך משתנה כל הזמן, המקומות במבוך משתנים. ולכן עלינו להגיע לשם. הלנה בעצמה אמרה את זה, בלילה. הקסם לא יכול לשנות את היסודות שכבר קיימים.  ההר הזה... אני מנחשת שהוא יסוד.

לפתע ראיתי הבזק של שיער חום ערמוני מתבדר בסערה.

מישהו טיפס על העץ. כיוונתי אליו את החץ והקשת שלי.

"אני לא מסוגלת לשלוט בסערה!" צעקה לפתע הלנה. "|את הענקת לי יותר מדי כוח, שלא יכולתי לרסנו...." צעקה.

"תנסי. אולי בכל זאת תצליחי!" צעקתי.

לפתע ראיתי את פנייה. היא נראתה מבוגרת יחסית, והיא לא נבחרה השנה. בלי לחשוב פעמיים, הושטתי לה את ידי.

היא טיפסה למחנה במהירות. היא מיהרה אל הלנה, ואחזה בידה. "תפסיקי! אנחנו מצוות עלייך !" צעקה אל השמיים הסוערים.

לרגע אחד הגשם הפסיק, והשמיים חזרו להיות נקיים לפתע.

היא עזבה את ידה,ואז הביטה בי. "כמה גדלת..." אמרה ובחנה אותי במבטה. "דיאנה. התינוקת האמיצה. כמה גדלת. תראי את עצמך!" אמרה, וניגשה לחבק אותי. נסוגתי  אחורה.

"מי את בכלל?" שאלתי בחשש, וכיוונתי חץ לפנייה.

"את באמת אמיצה..." לחשה לעצמה. "שמי הוא ויקטוריה. אני הטלתי עלייך את הברכה," אמרה. "ואני יודעת שהנה סיפרה לך." אמרה.

"איך את יודעת את שמי?" שאלה הלנה בבהלה.

"עוד לא קרה לך מעולם שיכולתי לראות במוחך את שמו של האדם שעליו את חושבת?" שאלה. היא הנהנה בראשה לשלילה. "כנראה שהתעלמת ממך. את לא יודעת אילו אנרגיות יש בתוכך. את תגדלי להיות קוסמת גדולה," אמרה. "אני רואה את זה בתוכך," אמרה.

"אני מצטערת, אבל אני בקושי יודעת מי את," אמרה הלנה לפתע, ושלפה סכין מחגורתה.

"אני יכולה ללמד אותך. אני קוסמת," אמרה.

הלנה הביטה בי. הנהנתי בראשי לחיוב.

"בסדר. את יכולה ללכת לצוד עכשיו, דיאנה," אמרה הלנה. הנהנתי בראשי. משהו באישה הזו גרם לי לסמוך עלייה. ואיכשהו הבנתי... שהיא מאלו שהצליחו להתחמק מהמינוטאורוס. האם יש עוד כמוה?

ליקטתי כמה שורשים, וצדתי חמש ארנבות. מילאתי את נאד המים שלי.

חזרתי למחנה עם השלל, והופתעתי לגלות בדרך שראיתי מדי פעם את הטיפות שנשארו מהסערה מתעופפות להן לרגע, ומדי פעם משב רוח חזק סחרר את העלים. בישלנו את הארוחה, ואכלנו. ובבת אחת, באמצע הארוחה, נעצרו שתיהן. "מישהו מתקרב לכאן." אמרו פה אחד, ולאחר מכן אחזו זו את זרועותיה של זו. "יותר נכון שלושה אנשים. הם נושאים איתם תכונות שונות. הנערה מדוכאת. ושני הנערים מחפשים משהו בחוסר אונים. הם נתקעים במחסום בלתי נראה." אמרה ויקטוריה.

"תכניסו אותם! אני מכירה אותם! אלו בני הברית שלי!"  צעקתי בשמחה. לפתע הרימה הלנה את ידה בתנועה חדה. קפצתי מהעץ באושר, ונחתתי על הקרקע בקלות כשהקשת בידי, ואשפת החצים על גבי, למקרה שאני טועה.

רצתי בריצה מטורפת קדימה, ובתוך מספר דקות ראיתי קיר נסגר. מישהו אחר נכנס. ראיתי שני פתחים. לפתע ראיתי הבזק שיער בלונדיני יפהפה. ארין.

רצתי אליהם, ומיד לאחר מכן גם ראיתי את שערו הכהה של פביאן, ולבסוף את שערו החום של פולו. רצתי אליהן, ונתליתי על פולו בחייתיות, מאושרת.

פולו סובב אותי באוויר בחיבוק, ונשק לשפתיי בחמימות. את הנשיקה הזו לא אשכח. הנשיקה הראשונה שלי.

פביאן עמד בצד, מביט בנו בקנאה.

פולו הניח אותי על הרצפה בעדינות.

"אני יודעת איך לצאת מכאן." אמרתי, וחיוך מנצח מתנוסס על שפתיי. עיניי נצצו.

הודעות

1. מוזמנים להשתתף בבלוג המומלץ
2. תרצו תחרות כתיבה או פעילות קריאה תחרותית?

קרדיט