גיליון 17-ספישל ספרי פנטזיה

-לקרוא או לקרוע?

-המלצות על 3 ספרי פנטזיה

-עצות לכתיבת סיפור פנטזיה

-תמונות להשראה-פנטזיה

-מדור הציטוטים

-אתגר כתיבה

-על הניר ועל המסך

-מדור הדיונים

-רוז-סיפור בהמשכים

לקרוא או לקרוע?

פרטים על הספר: עיר של עצמות מאת קסנדרה קלייר

מאת: הריט

ביקורת: עיר של עצמות מספר על קליירי שהולכת עם חברה סימון למועדון. במועדון היא רואה שני אנשים רוצחים מישהו אבל מסתבר שרק היא רואה אותם וכאן הדברים מסתבכיים. קליירי מצטרפת לארגון שמטרתו היא להרוג שדים ותוך כדי נכנסת להרפתקאה גדולה. לדעתי הספר הזה חביב וזהו. חצי מהדמויות בספר שיטחיות (לא כולן!), העלילה לא מקורית (משולש אהבה, את האמת מגלים רק בסוף...) והסוף מאכזב. בסוף מרגישים שהסופרת דחסה יותר מידי מידע ועשתה יותר מידי "קומבינת" כדי שהסוף יסתדר ולא מבינים הרבה. לסיכום לא הייתי ממליצה לכם לקרוא.

לקרוא או לקרוע? לקרוע

-

3 המלצות על ספרי פנטזיה

מאת: מאי

*הארי פוטר:
זה ללא ספק ספר הפנטזיה האהוב עליי בעולם כולו, וגם של עוד רבים אחרים.
למי שלא מכיר, הסיפור מספר על ילד יתום אשר גר אצל דודיו הלא נחמדים במיוחד, אשר מגלה ביום הולדתו ה-11 שהוא בעצם קוסם. הוא גם מגלה שהוריו נרצחו ע"י קוסם רשע ושמו לורד וולדמורט, אשר ניסה לרצוח גם אותו, אך משהו קרה באותו הלילה ובמקום להרוג את הארי וולדמורט מת בעצמו בדרך מסתורית. כמובן שמשם העניינים מתפתחים (ועוד איך מתפתחים, שבעה ספרים זה לא צחוק...) והארי מגלה לאט לאט סודות על עולם הקוסמים ומה שקרה אז באותו הלילה, כשוולדמורט ניסה לרצוח אותו ולא הצליח...

*פרסי ג'קסון והאולימפיים:
גם הוא אחד הספרים האהובים עליי, ולימד אותי המון על מיתולגיה יוונית (ואחר כך גם רומית ומצרית, אבל זה כבר סיפור אחר)
פרסי הוא ילד בן 12 שגר עם אמו ואביו החורג (גם הוא לא נחמד במיוחד) וחייו משתנים ברגע בו המורה למתמטיקה הופעת ליצור מפלצתי ותוקפת אותו בטיול למוזיאון. מאז פרסי עובר חוויות רבות, בניהן הגעה ל"מחנה החצויים": מחנה הנועד לחצויים בלבד, ילדים אשר הורה אחד שלהם אנושי, ואילו האחר הוא בעצם אל יווני. פרסי מגלה שכל המסופר במיתולגיה היוונית בעצם אמיתי, וכן גם מגלה מי הוא אביו האלוהי. מאז העניינים מסתבכים ופרסי נאלץ לצאת למסעות כדי בסופו של דבר להציל את האולימפוס.

*אלה המכושפת:
הספר שקראתי אותו הכי הרבה פעמים מכל הספרים בספרייה שלי, (ואני לא נוהגת לקרוא ספרים יותר מפעם אחת בדרך כלל) ואם במקרה ראיתם את הסרט תדעו לכם שהוא לא דומה בכלל לספר, וממש עלוב לעומתו.
הסיפור מספר על אלה, נערה צעירה, אשר חיה בעולפ פנטזי בו פיות, מפלצים, ענקים ויצורים קסומים אחרים חיים לצד בני האדם. כשנולדה, העניקה לה הפיה לוסינדה את מתנת הצייתנות, ומאותו הרגע הייתה חייבת אלה לציית לכל פקודה אשר ניתנה לה. אלה פוגשת בנסיך מקסים, וסיפור אהבה מתחיל להיבנות בניהם. אלה ממשיכה להיאבק במתנת הצייתנות שלה, ומחפשת דרכים הליפטר ממנה, אך האם תמצא או שתישאר צייתנית לנצח?
הספר נכתב בהשראת הסיפור "סינדרלה", ואני ממליצה עליו במיוחד.

עצות לכתיבת סיפור פנטזיה:

מאת: מאי
1. תגידו לעצמכם מראש איזה חלק הפנטזיה תתפוס בסיפור שלכם! האם הסיפור יכלול מעט פנטזיה, או שהפטזיה תהווה חלק מרכזי בסיפור? חשוב לקבוע זאת מראש כדי להימנע מהתחרטויות ובלבול של הקורא.
2. איזה מן סוג של פנטזיה? יש כל כך הרבה סוגים של פנטזיה, שחשוב להחליט איזה סוג. ערפדים? יצורים על טבעיים? כוחות על? קסמים וכישופים? אתם מחליטים!
3. תכננו מראש באיזה מן סוג של עולם יהיה הסיפור שלכם. יש כמה סוגים של עולמות: עולם חדש לגמרי שלא קשור כלל לעולם הרגיל שלנו, עולם הנמצא במקביל לעולם שלנו, עולם הנמצא בעולמנו אבל נסתר ממנו ועוד. לכל עולם יש את ההיתרונות והחסרונות שלו, ולכן חשוב לבחור באיזה עולם הסיפור מתרחש בהתאם להתרחשות העלילה בסיפור שלנו.

4. לחקור על סוג הפנטזיה שבחרתם! אם למשל בחרתם בפיות, יתרום מאוד לסיפור אם תחקרו מעט מה הם פיות, אילו מן סיפורים מספרים על פיות, איך הן נראות ואיך הן מתנהגות. (אם כבר פיות, אז כיום ניתן למצוא גרסאות שונות ורבות לפיות, ככה שאם בוחרים לכתוב סיפור על פיות חשוב גם לבחור את הסוג של הפיה עליה אנחנו נכתוב.)
5. תקראו ספרים פנטזיה! נכון, זה נדוש, אבל זה בהחלט יתרום! כדי לכתוב פנטזיה, צריך גם לקרוא פנטזיה. לדעת איך סיפור פנטזיה מתנהל בדרך כלל, וגם לשאוב ממנו השראה אף פעם לא יזיק, מעבר לכך שזה משפר את הכתיבה בלי קשר לפנטזיה בכלל.

-

תמונות להשראה-פנטזיה

מאת: הריט

מדור הציטוטים-נסו לנחש מאיפה הפתיחה הבאה

מאת: הריט

כל הפתיחות מספרי פנטזיה, השאלה היא מאיזה?

1. "שני הגברים הופיעו משומקום, במרחק מטרים אחדים זה מזה, בשביל הצר המואר באור הירח."-המנחש\ת היא\הוא:Flower Help and Designs
2. "הו-צ'י-מין סיטי בעונת הקיץ. חום מעיק לכל הדעות." -המנחש\ת היא\הוא: Somebody With A Hat שומרת הדרקונים
3. "'מהר!' 'אתה מוכן להירגע עוד שניה זה נגמר'המנחש\ת היא\הוא:
4. "היו רק שני סוגים של אנשים בעיירה שלנו. 'הטיפשים והתקועים,' כך סיווג אבא שלי בחיבה את השכנים שלנו." -המנחש\ת היא\הוא: אני וזהו
5. קערת במבוק עפה באוויר לעבר ראשה של השפחה הצעירה. הילדה התכופפה הצידה. היא הייתה מיומנת מאוד בהתחמקות מחפצים מעופפים-מאבני דיו ועד לעצמות עוף." -המנחש\ת היא\הוא:
   
   

אתגר כתיבה

מאת: הריט

האתגר נלקח בהשראת השיר הזה, כדאי לשמוע. המשימה היא לקחת מיתוס\אגדה\סיפור פנטזיה ולתאר בעזרתו מקרה מציאותי. בהצלחה!

על הניר ועל המסך

מאת: הריט

הסרט שאני יסקר היום הוא "ארץ אוז". הסרט מבוסס על הספר "הקוסם מארץ עוץ". הוא מספר על קוסם קרקסים שמגיע לארץ פנטזיה בשם אוז. יש נבואה שאומרת שקוסם בשם אוז יבוא ויצל את הארץ. אבל האם קוסם שהוא "סתם" שקרן ורמאי יצליח לעשות זו?

אני לא אהבתי את הסרט. היו שם כל הזמן מלחמות ולא באמת הוא היה מענין. העלילה התפלתה רק כדי להיות מענינת והסוף היה עלוב והוליוודי. למרות שאני חייבת לצין שהסרט די שמר על רוח הספר, אפילו שהעלילה הייתה שונה. לסיכום לא משהו.

מדור הדיונים

מאת: הריט

לפניכם רשימת ספרי פנטזיה, סדרו אותם לפי העדפה אישית(אם לא קראת משהו אל תכניסו אותו לרשימה):

מנהרות מאת רודריק גורדון & בריאן וילאמס

כבלי הקסם מאת אורסון סקוט קארד

כישופ מאת אנג'י סייג'

מבוך העצמות ריק ריירדן

לקסיקון השדים מאת שרה ריס ברנן

תיכון לילה מאת סי ג'יי דוהרטי

האלכימאי מאת מייקל סקוט

אינקרסרון מאת קתרין פישר

פרסי ג'קסון וגנב הברק מאת ריק ריירדן

רעד מאת מגי סטיווטר

אראגון  מאת כריסטופר פאוליני

אריק רקס  עין הדרקון מאת קאזה קינגסלי

רוז-פרק 2

מאת: הרמיוני

התעוררתי לפתע. מישהו דפק בדלת. הן עוד לא חזרו. הצצתי בשעון הקטן שלי. השעה הייתה אחת עשרה וחצי.

ניגשתי לדלת בעייפות, על אף שהרגשתי טוב. פתחתי אותה. שלושתן עמדו בדלת. הן נכנסו פנימה. כל אחת התרחצה ולבשה פיג'מה אופנתית. הרגשתי קצת נחותה על ידן, אבל לא נתתי לרגש הזה, קנאה, להשתלט עלי.

קלרה כיבתה את האור, וטיפסה למיטה שלה. שמענו דפיקות מכיוון חדר 300. עברו כמה דקות, ואז שמעתי את הנחירות של ורוניקה. הבטתי בשלושתן. הן ישנו.

נבהלתי.

יד נדבקה לחלון הגדול שלנו, ומיד אחריה גם רגל. בלי לחשוב פעמיים, הצלפתי בגוף הזה בעזרת רוח פרצים קפואה. ניסיתי להעיף אותה למטה, אבל היא רק נתקעה על המעקה שליד החלון. נשמעו צעקות מכיוון חדר 300. מי זה?

אוליביה, קלרה וורוניקה לא התעוררו.

ירדתי מהמיטה הגבוהה, והייתי מוכנה לעצור את ליבו של הפורץ. פתחתי את החלון, והרגעתי את הרוח. פתאום היה חמים ונעים. ראיתי יד חסונה, מחזיקה בקושי במעקה. ואז הבטתי בפנים. זה היה ג'ון.

תפסתי את ידו. "תטפס." אמרתי בכעס.

"על מה? על החלון של המורים?" שאל.

הגענו למבוי סתום. אבל היה לי רעיון. "אין ברירה. כן." אמרתי. חשבתי על שתי רגליו. דמיינתי אותן הופכות לבלתי נראות. הוא טיפס, ועלה לחדר שלנו. סגרתי את החלון, ולפני שהביט במראה, דמיינתי את רגליו חוזרות.

שערו היה פרוע מהרוח שעוררתי. הוא הביט בי. לקחתי את כף ידי, וסטרתי לו בחוזקה. ידי צרבה.

"מה אתה חושב שאתה עושה?!" לחשתי בכעס, כדי לא להעיר את הבנות.

"רצינו להבהיל אתכן. זה הכל." אמר ב 'תמימות'.

סטרתי לו שוב, ודחפתי אותו לעבר הדלת. "זה הכל?!" חזרתי אחריו בכעס. "הבהלת אותי למוות!" שאגתי.

"מצטער. "אמר באטימות.

טרקתי את הדלת מאחוריו.

חזרתי למיטה, אבל לא הצלחתי להירדם. הרגשתי כאילו... כאילו אני צריכה לעשות משהו. כאילו משהו חסר.

פתחתי את החלון. כבר היה חשוך. דמיינתי את עצמי נעלמת, בלתי נראית. היה לי הרבה יותר קשה לשמור על כולי ככה. קפצתי למטה, שתי קומות. ריככתי את הנחיתה בעזרת קסם.

רצתי. רצתי לים. חזרתי למקום שבו נפלתי. בדרך ראיתי את הקישוטים מהערב מתנפנפים ברוח שהתחזקה בגללי. העפתי את החול. ידעתי שזה טיפשי מצדי. כעסתי. רציתי לשרוף משהו. אבל לא יכולתי. נתתי לעצמי להיראות שוב, והתיישבתי ע החול הרך. השעה הייתה שתיים עשרה בלילה. גרמתי לחול להתעופף.

השעות עברו להן. לא חשתי עייפות כלשהי. כשהשעה הייתה שלוש בערך, חזרתי לחדר דרך החלון, שטפתי את עצמי מהחול, והלכתי לישון במיטה החמה. לא הצלחתי להירדם כל כך. כשנרדמתי, חלמתי חלומות גרועים, ובהם אני נרדפת על ידי ערפדים ואנשי זאב. ידעתי שהם קיימים. הם היו מוזכרים בהרבה מהספרים שלי.

 הרגשתי מדוכדכת. הים הזה היה גרוע. בזה הייתי בטוחה.  

קמתי מהמיטה בתשישות. הצטערתי כל כך שאתמול הלכתי לחוף הים בשעות הלילה.

נמנמתי עוד שעה, אבל אז אוליביה הכריחה אותי לקום.

"הולכים לים. קומי!" אמרה. העפתי את השמיכה אל מעל ראשי.

"אני אצטרף אחר כך." אמרתי בלית ברירה.

אוליביה יצאה מהחדר יחד עם קלרה וורוניקה.

כבר לא יכולתי לישון. קמתי מהמיטה, והתרחצתי בזריזות. לבשתי ג'ינס קצר וחולצה צבעונית שאהבתי. אספתי את שערי בצמה ארוכה, ונעלתי את הכפכפים שלי. אבל לפני שיצאתי, רציתי לעשות עוד משהו...

הרמתי את ידי, וחשבתי בכל כוחי על המים מתרוממים, כמו בובה על חוט, בובה שנשלטת על ידי עצמי. עצמתי את עיני,  ואז הופיע לנג עיני העצומות סרטון, ברור למדי, בראשי.

~

ראיתי הכל מהצד. שכבתי, לא נעה בכלל, לא נושמת, גוססת, על רצפה בחדר חשוך להפליא. הרצפה הייתה כהה. הקירות היו מקושטים בשטיחי קיר גדולים.

"היא גוססת. אני חייב לעשות משהו." אמר קול אחד. מסתבר שהוא בקע מפיו של אדם חיוור למדי. שערו היה מלא בגוונים שונים. יכולתי לראות זאת. אבל באור החשוך, שערו היה כהה. עורו היה חיוור, שפתיו כהות...

ערפד. חשתי סחרחורת.

לא! תמשיכי לראות את החיזיון! אל תנתקי אותו! שמעתי קול ברור בראשי.

ואז החיזיון המשיך מהנקודה שנעצר.

עוד אדם, ערפד אחר,דיבר עכשיו.

"אתה לא יכול. אתה יודע שהיא קוסמת, ואבא שלה היה אדם זאב. היא הכלאה. אם היא תהפוך לערפד, אם היא בכלל תשרוד את השינוי, היא תאבד את הקסם שלה, ותהיה הכלאה של ערפד ואדם זאב." אמר. "תן לה להישאר אנושית. קוסמים הם אנושיים. תן לה לחיות." אמר.

"אבל היא לא תחייה, בריאן. היא תמות אם לא אשנה אותה לערפדית, בת אלמוות." אמר הערפד.

"אני יכול לשנות אותה?" שאל בתחינה, האיש שהיה הערפד השני, ששיערתי ששמו היה בריאן.

"היא הייתה רוצה שאני אשנה אותה. אני יודע." אמר הערפד.

הערפד התקרב לגופי.

"אל תשנה אותה." סינן בריאן בנימה מסוכנת.

"אתה לשנות אותה בעצמך?" שאל הערפד.

בריאן נראה כועס ביותר. "תן לי לשנות אותה." אמר הערפד. איש הזאב לא הגיב, מה שהודיע על הסכמתו.

~

חזרתי לעצמי.

הבטתי בדמות שיצרתי בעזרת המים. זאת הייתה אני. העיניים שלי נצצו... ואז המים הנוזליים שבצורתי הפכו לקרח. נבהלתי. שמטתי את הפסל, והוא נחבט באמבטיה. הוא היה קטן, כך שלא שבר דבר.

ידעתי מה זה אומר. ידעתי מה המשמעות של קרח. המשמעות של קרח היא... היא... ערפד. ואני אהיה כזאת. אני אאבד את הכוחות שלי כקוסמת. אני אצטרך לשתות דם כדי לחיות. אני אצטרך להרוג אנשים.

נזכרתי בחיזיון. אני גם חצי אדם-זאב. אני חצי מכשפה, וחצי אדם-זאב. אני בת כלאים. אבל למה אני לא מחליפה צורה בכל ירח מלא?

הרדימו את הצד הזאבי שבי, בעזרת כישוף. זה הדבר הכי הגיוני שיכול להיות.

נשמעה דפיקה בדלת. הלכתי לעברה באיטיות.

פתחתי את הדלת, אבל ראיתי מולי רק זר וורדים. הרמתי את הזר בעדינות, בוחנת מקרוב את צבעם האדמדם.

כשהבטתי בצבעם האדמדם של הוורדים, ההבנה נפלה עלי.

דם. לבי הלם בפראות.

מישהו גרם לי לחזות את זה.

השאלה היא איך?

אה, זה ברור. אני עכשיו בסכנה ממשית.

בתוך הפונץ'. אתמול. מישהו הכניס לקערה שלוש טיפות בדיוק של שיקוי, שנקרא 'קלוזאר-מאגיה'.

השיקוי הזה גורם לחיבור בין מחשבות של שני אנשים, כך שרק אחד מהם יכול לראות את השני ולדעת על מה השני חושב.

יש שיקוי נגדי. אבל אני לא יכולה לרקוח אותו עכשיו. אין לי את  המרכיבים.

הוא זה שדחף אותי למים. הוא ידע איפה אני. הוא ידע איפה למצוא אותי בדיוק, בקצה של המזח.

השאלה היא מי הוא. ומה אני יכולה לעשות כדי לעצור את זה. תחשבי על משהו אחר, חשבתי לעצמי. אני לא רוצה שהוא ידע שאני יודעת שהשתמש בשיקוי 'קלוזאר-מאגיה'.

אבל הוא חיבר כרגע בין כל מי ששתה מהפונץ'!

או שהוא לא. הוא חיבר בינו לבין כל מי שעוסק במאגיה. אז הוא ידע שאני קוסמת.

אולי אני פשוט אלך לאכול ארוחת בוקר, וארד לחוף?

נעמדתי בחוף. ואז הלכתי לכיוון המזח. התיישבתי שוב, כמו אתמול, על שפת המזח, משכשכת את רגלי במים.

ואז בלי לחשוב פעמיים, זינקתי פנימה.

צללתי עמוק יותר ויותר. הבטתי בשוניות האלמוגים, ובדגים המרהיבים. ואז עליתי שוב אל שפת המים, ושאפתי אויר צח לראותי.

המים היו חמימים לשם שינוי לעומת אתמול.

כשהבטתי לכיוון החוף, הבחנתי באוליביה, קלרה וורוניקה משתזפות. היו כמה בנים ששיחקו כדורעף חופים, ומטקות. אה, וגם היו כאלה שהשתעשעו במים. אם לא הייתי מכשפה, סביר להניח שהייתי נסחפת לכיוון הים כרגע. אני אחרי שובר הגלים. אבל אני מסוגלת להחזיק את עצמי, וחוץ מזה, אין ממש גלים כרגע.

הבטתי במזח, ובדיוק במקום שבו עמדתי, הבחנתי בשיער מלא גוונים, ובעור חיוור, ובעיניים אדומות, מביטות לעברי.

לשנייה אחת, בודדה, הבטתי בעיניו. זה היה האיש מהחיזיון. ואז הוא נכנס אל תוך המסעדה שעומדת ממש על שפת המזח. שחיתי במהירת בחזרה למזח. הרמתי את ידי, ודמיינתי את המזח מתקרב אלי לרגע. עכשיו טיפסתי עליו בקלילות. רצתי היישר אל תוך המסעדה, מלאה במים, ולבושה אך ורק בבגד ים, שהוא בעצם בקיני. פתחתי את הדלת בפראות, אבל הוא כבר לא עמד שם. אנשים הביטו בי. יצאתי מהמסעדה. עמדתי בשפת המזח, וזינקתי למים בקפיצת ראש.

הוא חייב להיות ערפד. אחרת איך הוא נעלם כל כך מהר?

ערפדים יכולים לרוץ, בלי שעין אנושית תבחין בהם בכלל. וקוסמים נחשבים לאנושיים, אף על פי שהם מחוללים דברים על טבעיים.

צללתי שוב אל המעמקים. האם הוא זה שגרם לי לחיזיון הבוקר?  והאם הוא זה שהביא לי את הפרחים ואת הבקבוקון לדמעות?

ההשערה שלי היא שכן. שנאתי אותו. אני לא רוצה להיות ערפד.

שחיתי לעבר החוף.

התקדמתי באיטיות לעבר החול הרך.

נשכבתי שוב על החול הרך, ונרדמתי.

*

היא ראתה אותי. היא יודעת. היה לי אסור לעקוב אחרייה... היה לי אסור לשלוח את החיזיון...

נכנסתי לתוך המכונית השחורה בהקלה. החושך שבתוכה העניק לי מחסה מהשמש היוקדת.

כעת שלפתי את השיקוי שמאפשר לי לשהות בשמש מבלי להישרף, והנחתי אותו על המושב השני. היא תוכל לספק לך עוד כאלה, אמר קול בתוכי. אבל זה לא מה שאני רוצה. מה אני רוצה ממנה בכלל? ואיך אפשר להתאהב במישהו שבחיים לא הכרת? לשבת במזרח אירופה, לפני שלושים שנה, לפני שבכלל נולדה, ולדמיין את מראה. וביום שנולדה... זה היה יום נהר בשבילי. אבל ככל שגדלה, הרגשתי צורך עז יותר להתקרב, ולהיות איתה. רציתי אותה, היותר מכל דבר אחר. אבל אסור היה לי להיחשף. אני זה שהבאתי אותה לסבתה כשהוריה ביקשו. אני זה שטיפל בה במשך שבוע שלם, שממנו היא לא זוכרת דבר. זאת הייתה התקופה המאושרת ביותר בחיי. פנייה הקורנות מאושר, ועיניה הירוקות המקסימות, המחייכות לכל דבר... כמובן שלא עזבתי אותה לעולם. זאת הייתה הטבעה מסוג מיוחד.

לפעמיים רציתי להסיר את ההטבעה. הכל היה בגלל שהתאהבתי באימה. הצטרפתי לתיכון בגלל אימה... ואז, נשכתי אותה, אבל היא לא נפגעה. ואז כעבור כמה שנים, כשהתחתנה לצערי, עם אדם-הזאב השמוק, ועוררה את קינאתי, נולדה לה רוז. ואז הבנתי שבמקום שאהיה מוטבע לאם, אני מוטבע לבת. כבר נרשמתי לבית הספר שלה. אני אלמד שם. אבל ברגע שיהא נולדה... האהדה שלי לאימה נעלמה בין רגע, ואותה החליפה האהדה לתינוקת הקטנה...

שלפתי בקבוק דם קטן. שתיתי את כולו בלגימה אחת.

נסעתי לכיוון המלון היוקרתי ששכרתי לעצמי דירה בו. המחשבות שלי שקעו בפנייה...

*

התעוררתי. קפצתי שוב למים, מעיפה את כל החול בתוך המים, צוללת שוב ושוב. כמובן שחלק מהחול מדבק לכפות רגלי, אבל לא הייתי כולי מלאה חול מכף רגל ועד ראש.

כשחזרתי לחדר,  כבר היה חושך בחוץ. ישנתי כמה שעות טובות. הרגשתי מורעבת לפתע. לא אכלתי כמעט דבר במשך כל היום.

שלפתי מתוך המקרר הקטן שבחדר לחמנייה קרה, וכוס שוקו קר.

אכלתי הכל במהירות. הבנות לא היו בחדר. הן נשארו בחוף. התרחצתי,  שוטפת את מעט החול שעוד נשאר,  ולבשתי בגדים שיותר מתאימים לשעות הערב.

חשבתי על הערפד שראיתי לפני כמה שעות. חשבתי. ניסיתי למצוא בראשי את מיקומו. והופתעתי, לשמוע קולר ברור, אומר את המקום.

אחוזת רויאל

עכשיו יצאתי בריצה מהאכסניה, תפסתי מונית, ונסעתי אל האחוזה.

♥ צוות סיפרותון