תוצאות השלב הראשון בתחרות כתיבה העט המרקד+השלב השני+הודעות

הודעות

1. אני נוסעת לחו"ל ואחזור באוגוסט לכן לכל שאלה מאי תהיה פה.

2. סמיילי שרוצה לעשות הכל נבחרה לכתוב בלקרוא או לקרוע ואלי למדור המיוחד. תשלחו כתבות דרך התגובות.

ביקורות שלב 1 בתחרות הכתיבה העט המרקד

קודם כל אני מצטערת על הביקורות הקצרות אתן פשוט המון בנות, ובגלל שהן היו קצרות ניסיתי לשיים יותר את מה שחשוב לשפר בקטע.

ליאנה| הגשה: http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=759318&blogcode=13840312

ביקורת: בסיפור שלך יש המון רעיונות טובים, אבל אני הייתי מסדרת ומארגנת אותם בצורה יותר טובה קודם כל. את עוברת בין פרקים בחיים ומקומות בשנייה. אני הייתי מתארת קצת יותר את הרגשות של הדמויות (כי בחרת לכתוב על גירושים שזה נושא שבו חווים הרבה רגשות), אולי מורידה כמה קטעים ומתמקדת יותר בנושא אחד. אני הייתי מוסיפה סימני פיסוק, שם לסיפור ומורידה את רוב סימני הקריאה ואת הסמיילים. לדעתי זה קטע טוב אבל את צריכה קצת לארגן, לסדר ולהתמקד בנושא אחד.

מאי| הגשה: http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=811353&blogcode=13840583

ביקורת: וואו! ממש קשה למצוא על מה להעיר! השיר כתוב במבנה נכון, יש לו קצב והצגת בו את הגרושים ממבטה של ילדה קטנה שזה מאוד קשה. גם אם לא רואים את הציור קל לדמיין מה קורה ואהבתי את זה. הגשה מצוינת!

אלי| הגשה: משפחה היא דבר מוזר,היא תלויה במזל.יש שני סוגים של משפחות.משפחה שבוחרים ומשפחה שנולדים לה.משפחה שנולדה איתה היא אמא,אבא ולפעמים גם אח או אחות.אם אין לך מזל יכול להיות שיש לך רק משפחה שכזאת או להפך משפחה שבחרת לך,או נקלעת לתוכה.כשאתה בלהקה או סתם בכתה עדין סובבת אותך משפחה.נכון שהיא לא תמיד מעודדת ולפעמים אפילו מכעיסה ומעליבה אבל עדי היא סוג של משפחה בשבילך.משפחה זה קבוצה או יחיד שלא משנה כמה זמן יעבור אותם אתה תמיד תזכור.אבל לפעמים שוכחים שמשפחה זה לא רק לאן נולדים אלא גם אם מי מתחברים.אין בעולם ילד יתום שהרי גם לו יש חברים ומכרים והם המשפחה שלו.משפחה היא מילה די גדולה לסביבה שעוטפת אותך ומגנה אליך.משפחה היא מילה די כללית שאותה לא נבין לפחות לבינתיים...

ביקורת: הקטע נראה כמו הקדמה לספר, הוא מנסה להסביר מה זה משפחה ואחרי ההסבר כתוב:" משפחה היא מילה די כללית שאותה לא נבין לפחות לבינתיים..." שכנראה השורה רומזת "שבספר" נבין הכול. אהבתי מאוד את ההסבר שלך למשפחה ואת הרעיון שרצית להעביר אבל יש לי כמה הערות. קודם כל הסבר שלך היה טיפה "מבולגן" וקראתי פעמיים בשביל להבין. הייתי שמחה אם היית יותר "מחליקה" את המשפטים ומקשרת ביניהם. דבר שני יש לך פה כמה טעויות הקלדה "עדי" ו"עם" ולא "אם". בקיצור, הייתי עוברת על מה שכתבת.

אליס| הגשה: שברי זכוכית. זה כל מה שנותר לה ממשפחתה.

היא אף פעם לא ציפתה שדבר כזה יקרה – איזה מין גנב פורץ לבית וגונב תמונה?

וזאת לא הייתה תמונה ששווה כסף, שהיה אפשר למכור במוזיאון ולהרוויח סכום נא - זאת הייתה בסך הכול תמונה שהיא פיתחה בחנות ממול לבית שלה – אצל חברה קטנה שהייתה על סך סגירה. את המסגרת היא מצאה בביתה, כשראתה שהיא מתאימה בגודל היא השתמשה בה. 

היא חזרה הביתה מיום עבודה וגילתה על הפריצה.

הדלת הייתה נעולה, כמובן. כשהמשטרה פרצה את דלתה היא ציפתה לגרוע מכול – רהיטים מפוזרים, בגדים בכל עבר – לבלגן אין סופי שיגרתי אחרי פריצה.

אבל לא כך היה.

הכול היה מסודר להפליא – הכריות נחו על הספה בדיוק באותו המקום שהיו כשהיא יצאה מהבית, הבגדים נותרות מקופלים בקפידה בארון, אפילו הכסף שהיא שכחה על השולחן – שטר של מאה שקלים נותר, לא נע ממקומו.

אבל התמונה. התמונה של משפחה, התמונה האחרונה ממשפחתה נלקחה – הגנב הותיר אחריו רק את שברי הזכוכית של המסדרת.

היא לא ידעה אם לשמוח או לבכות. הכול נשאר במקומו אחרי הכול. הכול, חוץ מדבר אחד – זיכרונות משפחתה.

היא חיכתה שייתפסו את הגנב, ימים, שבועות, חודשים.. אבל כמובן שלמשטרה היו דברים יותר חשובים לעשות.

היא לא זכתה לראות שוב את התמונה. היא זכרה אותה עד יום מותה – היא הצעירה בת השלושים לחייה, עם בעלה מחייך חיוך כל כך מוכר – אביה, אימה מחזיקים בילדיה – כולם מאושרים כל כך.

אף אחד לא ידע את הזיכרונות האלה מלבדה.

הזיכרונות מתו איתה.

ביקורת: הרעיון יפה מאוד אבל קצת לא הגיוני, בגלל שלא התמקדת בסיפור הפשע שכאן ולקחת את זה למקום הרגשי זה יחסית בסדר. הקטע כתובה בצורה איכותית מאוד ועל זה מגיעות לך מחיאות כפיים. סימני פיסוק במקום, רווח מתי שצריך, שפה טובה ואין שגיאות כתיב-כך צריך להיות קטע. שילבת תיאורים כמו שצריך וזה נהדר! חסר לי שם לקטע שכתבת וזה חבל.

תותי| הגשה: http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=823834&blogcode=13841595

ביקורת: כשביקשת ממני לבחור קטע מבין הקטעים זה יהיה קשה, כי שניהם היו טובים מאוד. לבסוף בחרתי בזה כי לקטע השני לא יהיה שם ולא רציתי להוריד לך סתם. מאוד אהבתי את הקטע הזה, הוא יהיה קצר וקולע, השורה האחרונה הייתה מפתיעה, בקיצור נהדר!

מדטרקטבת| הגשה: http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=822023&blogcode=13844799

ביקורת: וואו! סיפור מרגש ועצוב, נראה שממש קשה לכתוב דבר כזה. הכתיבה שלך מאוד מובנת, מרגשת ונשמע מציאותית. כזה סיפור לא מוצאים בכל תחרות כתיבה!

זירו|הגשה: http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=804020&blogcode=13845070

ביקורת: סיפור מעניין מאוד רק יש לי כמה הערות לשיפור. קודם כל את נעה בין שתי שפות, שפה גבוהה מאוד ושפה נמוכה מאוד. למשל:"'מטומטמת.את צריכה להיות אסירת תודה על זה שהצלתי אותך מטביעה,ובמקום זה את מתמרמרת ויוצאת עלי.תירגעי כבר.'" מטומטמת זו שפה מאוד נמוכה אבל אסירת תודה זו שפה גבוהה, מתמרמרת זו שפה גבוהה ויוצאת עלי זו שפה נמוכה. שימי לב שהדמויות שלך בסיפור עצבניות אחת על השניה וכמעט אין סימני קריאה, במקום זה יש נקודות. שצועקים על מישהו נהוג להשתמש בסימני קריאה ולא לקטוע את המשפט בנקודה. תגידי את המשפט הבא בדיוק לפי איך שהוא כתוב:"'מטומטמת.את צריכה להיות אסירת תודה על זה שהצלתי אותך מטביעה,ובמקום זה את מתמרמרת ויוצאת עלי.תירגעי כבר.'" עכשיו תגידי את המשפט הבא שבמקום נקודות שמתי סימני קריאה: "'מטומטמת! את צריכה להיות אסירת תודה על זה שהצלתי אותך מטביעה,ובמקום זה את מתמרמרת ויוצאת עלי! תירגעי כבר!'" נשמע יותר נכון, נכון? אלה שתי הנקודות שבעיקר הפריעו לי חוץ מזה הסיפור מקורי מאוד ומעניין.

טסה| הגשה:

אמא שלי,אבא שלי, אבא

אם היו מבקשים ממני לתאר אם אימא, הייתי אומרת שיש לה קול גבוה. הייתי מזכירה את את העובדה שהיא לא תזוז מהמקום לפני שתבדוק שאנחנו איתה. אם היו מבקשים ממני לתאר את אימא, הייתי גם אומרת שהיא תמיד צודקת. בילדות, בכל פעם שעשיתי טעות, ידעתי שאם הייתי מקשיבה לה הכול היה אחרת. הייתי מוסיפה שהיא חוזרת על כל דבר יותר משלוש פעמים - אולי למקרה שלא שמענו. כי בשלב מסויים התחלפנו בתפקידים, אני והיא. אני עכשיו זו שמבטי מבשר לה, "אמרתי לך", והיא זו שמחכה למילים. רק שמצידי הן לא מגיעות בכמות קטסטרופית.

אם היו מבקשים ממני לתאר את אבא, הייתי אומרת אבא שלי. לא פשוט אבא, כי זה יותר מדי אינטימי. הייתי אומרת שלאבא שלי יש כמה כינויים, ושאין לו בעיה עם הקול שלו, כמו אימא, והוא לא נשמע גבוה באופן חריג. אם היו מבקשים ממני לתאר את אבא שלי, הייתי אומרת שהוא כל הזמן צועק. הייתי גם אומרת שיש לו כל מיני כינויים, ושרובם לא נחמדים. הייתי נזכרת, שפעם, בכל פעם שהייתי שומעת את הקול שלו נעשה גבוה מהצד השני של הבית, או פשוט כשהוא היה עובר לידי בעודי מחזיקה ספר, מכין לעצמו קפה, הייתי פולטת קללה שקטה. אבל הפסקתי. בערך. אם היו מבקשים ממני לתאר את אבא שלי, הייתי פשוט מסכמת את זה בעובדה הקטנה, שהוא מכנה את אימא שלי באופן קצת מוזר. כמו השם שלה, אבל עם שגיאות כתיב. הייתי אומרת שזה מסכם את חייו העמומים.

אם היו מזכירים בעיני את המילה "אימא", הייתה עולה בעיניי תמונה של מישהי שאני לא מכירה, אימא שאולי הייתה ואולי מעולם לא הייתה, כזו שאני זוכרת מהימים שהייתי קטנה. הקול שלה לא היה כזה גבוה, והיא לא חזרה על כל דבר יותר מפעם, לפעמים פעמיים. אם מישהי הייתה מציקה לי בכיתה, היא הייתה מרימה את הטלפון וסוגרת עניין. כזו שבגללה אין לי הרבה חברות, אבל היי, למי אכפת כשיש אימא נהרת שכזו. אז המילה הזו, "אימא", היא מין חלום מתוק בשבילי, כל עוד זה לא "אימא שלי".

אם היו מזכירים בעיני את המילה "אבא", לא הייתה עולה שום תמונה. ריק, אבל עם זאת נוכחות עצומה. אם היו מזכירים בעיני את המילה "אבא", הייתי חושבת, "אלוהים."

ביקורת: הבנתי את הסיפור בקושי, הבנתי שההורים של המספרת לא רגילים אבל לא הבנתי מה קרה. קצת קשה לי לבקר סיפור שאני לא מבינה עד הסוף. לא ראיתי אף שגיאת כתיב או פיסוק וזה נחמד. אני מציעה לך להגיש את הקטע מחדש( רק לך) כי נראה לי שאני בתור קורא לא הבנתי רעיון חשוב.

באקה-סאן| הגשה: http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=834440&blogcode=13846133

ביקורת: הסיפור זה בעצם שני קטעים מיומן: האחד תפקידו לספר לנו את הרקע והשני זה בעצם "הסיפור". הקטע הראשון נשמע אמיתי מאוד (המריבה נשמעת אמיתית), השני כתוב כבר פחות טוב. בקטע השני רואים שלא עשית את החקירה הספרותית שהיית אמורה לעשות. את יודעת מה קורה לילדים שהמשטרה באה אליהם הביתה ורואה שאחד ההורים נרצח והשני רצח? ההורים בהתחלה נשמעו מאוד שפויים, רק בטיפה מחלוקת, ממתי דבר כזה הופך לרצח? הקטע הראשון טוב, את הקטע השני הייתי מציעה לשפר.

שירה| הגשה:

במשפחה  יש בדרך כלל אמא ואבא, אח ואחות, סבא, סבתא, דוד , דודה, בני דודים...
אבל לא אצלי, אין לי אח, אין לי אחות, וגם אין לי סבא וסבתא, או דודים,יש לי אבא.
אבא וזהו, הם נהרגו,  ואינם עוד. אין לי כלום, אני גר ברחוב, לבד.
עם אבא שלי אני לא בקשר, הוא ברח ממני, הוא פחד ממני ואני לא יודע למה.
אין לי כלום, אין לי חברים, או ידידים כלום אין לי.
 אני מנסה להשיג עבודות, בשביל קצת מים או לחם, בשביל קצת כסף.
מה אני באמת רוצה אתם שואלים?
אני רוצה משפחה, אני רוצה שמישהו יאהב אותי, זו בקשה גדולה מדי?
מה עשיתי רע שזה מה שמגיע לי?
אבא שלי שונא אותי, לפחות ככה אני חושב. אמא שלי,
 ביחד עם האחים שלי נהרגו בתאונת דרכים.
סבא וסבתא שלי נפטרו עוד שהייתי קטן,
ההורים שלי היו ילדים יחידים, אז אף פעם לא הייתה לי הזדמנות לדודים, או לבני דודים.
לפני התאונה הנוראה, היינו משפחה קטנה ומצומצמת אך מאושרת,
אף פעם לא היה לנו הרבה כסף.אבל הסתדרנו, אבל אחרי התאונה הכל השתנה.

עבר ענן שחור מעל למשפחתי. 
וקשה לי, ואני כל הזמן רק מבקש, שמישהו יבוא ויעזור לי, אני מנסה לעזור לעצמי אבל אני לא מצליח. פשוט לא מצליח, אף אחד לא רוצה להעסיק מישהו שנראה כאילו הוא גר בתוך פח זבל.
אבל אין מה לעשות, אני באמת גר בתוך פח של זבל, מלא עצב וכעס, פח מלוכלך מכל השנים.
למרות כל זה, ולמרות שאני כועס על אבי, בלילה אני חולם עליו מקווה שיום אחד הוא יבוא להציל אותי. כי בכל זאת, יש לי פינה קטנה בלב שאני עדיין אוהב אותו, את הבן אדם היחיד שנשאר לי במשפחה, אני רוצה לראות אותו יום אחד, ולחבק אותו ורק אחר לכעוס עליו, כי בכל זאת, הוא היחיד 

ביקורת: קטע טוב! מרגש מאוד ואהבתי את הפואנטה. בכל זאת יש לך כמה שגיאות ניסוח ופיסוק שחשוב לי להעיר לך עליהן. קודם כל המשפט הזה:"במשפחה  יש בדרך כלל אמא ואבא, אח ואחות, סבא, סבתא, דוד , דודה, בני דודים...". למה אם התחלת לכתוב אמא ואבא, אח ואחות...לעשות פסיק בין הסבתא לסבא והדודה לדוד? למה לא לכתוב את זה כך:"במשפחה יש בדרך כלל אמא ואבא, אח ואחות, סבא וסבתא, דוד ודודה, בני דודים...". זו לא טעות, פשוט ככה המשפט נראה יותר "רציף". אותו דבר כאן:" אבל לא אצלי, אין לי אח, אין לי אחות, וגם אין לי סבא וסבתא, או דודים,יש לי אבא." למה את הסבא והסבתא את שמה ביחד ואת האח ואחות לא? למה את מונה את כל בני המשפחה הקרובים חוץ מהבני דודים והאימא? במשפט הזה הייתי ממליצה לעשות את השינוי הבא:" אין לי כלום, אין לי חברים, או ידידים. כלום אין לי." גם בשתי השורות האלה:"

אבא שלי שונא אותי, לפחות ככה אני חושב. אמא שלי,
 ביחד עם האחים שלי נהרגו בתאונת דרכים." למה האימא לא יורדת שורה עם האחים? פה:" סבא וסבתא שלי נפטרו עוד שהייתי קטן." צריך נקודה, לא פסיק.  במשפט הזה:" אף פעם לא היה לנו הרבה כסף.אבל הסתדרנו, אבל אחרי התאונה הכל השתנה." עדיף שתשני אותו כך:" אף פעם לא היה לנו הרבה כסף, אבל הסתדרנו, אבל אחרי התאונה הכל השתנה." גם כאן:" וקשה לי, ואני כל הזמן רק מבקש, שמישהו יבוא ויעזור לי, אני מנסה לעזור לעצמי אבל אני לא מצליח." מומלץ לשנות את זה כך:" וקשה לי (לא שמיים ו' בתחילת משפט), ואני (פה הורדתי לך את ה-ו' בגלל שזה נשמע יותר טוב בלעדיה) כל הזמן רק מבקש, שמישהו יבוא ויעזור לי. אני מנסה לעזור לעצמי אבל אני לא מצליח." בסוף הקטע שימי נקודה וזהו. אם תלטשי קצת הקטע ירא הרבה יותר טוב.

אפריל| הגשה: http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=821287&blogcode=13846884

ביקורת: כשאני רואה את הסיפור הזה אני אומרת כל הכבוד! הנושא שבחרת יהיה מקורי, רואים שעשית מחקר קטן לפני שכתבת, הוא היה מרגש ולא היו טעויות כתיב, ניסוח או פיסוק. סיפור נהדר!

אנג'ל| הגשה: http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=749166&blogcode=13847154

ביקורת: הסיפור מאוד מרגש וכתוב בצורה מאוד טובה ומשכנעת. שמתי לב שהיה לך קשה עם הנושא שנתתי כי הסוף יהיה מאולץ, כדאי שהסיפור יהיה קשור למשימה (אני מרגישה כמו שרלוק הולמס...).

לורן| הגשה: http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=765825&blogcode=13847895

ביקורת: קטע יפה, הוא מאוד אופטימי חמוד ונחמד. האמת היא שהיה חסר לי משהו בקטע, זה לא חייב להיות מותח אלה פשוט משהו שיתן לקוראים משהו לחשוב עליו. אם יש לך סיפור ואחרי זה הקורא לא חושב עליו, אפילו לא טיפונת אז זה כאילו רשמת מילים בלי תוכן.

מציטינות השלב

אפריל ומדטרקטבת שאת ההגשות שלהן באמת היו משהו מיוחד, כל הכבוד!

שלב 2 בתחרות כתיבה העט המרקד

בשלב הזה אתם עושים שיפוץ, אתם לוקחים קטע, סיפור או שיר ממש ישן שלכם ועורכים אותו. תבחרו בקטע, סיפור או שיר שיש הרבה מה לערוך בו, מומלץ אחד מלפני שנה ויותר. אסור לבחור בקטע שהגשתם לשלב הראשון! תעלו גם את הקטע לפני העריכה וגם אחרי!

תאריך הגשה: 4.8

קרדיט