היורה ירד אתמול, ירה את חצי המים שלו על האדמה אבל לא הביא שמץ של הקלה. לא הקלה בחום, לא בלחות ולא במועקה המעיקה והחונקת שמתלווה לאותו מזג אוויר לא מובן שפלש לכאן. במשך שלושה ימים היו עננים כבדים בשמים, עננים אפורים-כתומים, גשם וחול, הקלה ומחנק. שלושה ימים של חום לח ואך בקושי נסבל שבסופם הגיע הגשם, אבל גם הגשם הזה לא שיפר את המצב. אולי אפילו החמיר במידת מה. יחד עם המים ירדו על האדמה כמויות של אבק וחול והרוח הביאה איתה ריחות שנישאו פעם מהרפת הלא כל כך רחוקה ופעם מדיר החזירים שנמצא בסביבת אחד הכפרים הערביים פה באזור.

זה היום הראשון של חול המועד ובמקום לנסוע לחוף או לאחד המוזיאונים אי-שם בעיר השכנה שפתוחים לכול, אני מוצאת את עצמי גורפת חול בשפע, מלווה במקהלה של חתולים מיללים שבדיוק כמוני לא מרוצים מהמצב. לא בדיוק החג שרציתי, אבל זה מה יש. בתקווה הגשם הבא ישטוף את הכול טוב טוב ויביא איתו הקלה בחום הנוראי הזה.

אני רוצה סערה וגשם חזק וברקים, ולטייל ברחובות תחת המטריה השקופה שלי.

לעצור לקפה מריר, ולהמשיך הלאה בחיי אל עבר תערוכה חדשה במוזיאון כלשהו או משהו מרהיב.


חג שמח.