ליתר דיוק, היא המקום היחיד שבאמת שנוא עלי. אני מודעת ליופי שלה, לשדרה המתמשכת שמשתלבת בשלב מסוים בגנים הבאהים, למסעדות ובתי הקפה שנראים מזמינים כבר ממבט ראשון, למבני האבן הבהירה שגורמים לך להרגיש כאילו עברת לתקופה שונה, לעולם מעט אחר, וכמובן לכל האורות הזוהרים שמאירים אותה בלילה. למרות כל אלה, אני שונאת את המקום, וכול זה רק בגלל זכרון אחד מגיל אחת-עשרה.
מעניין איך חוויה אחת מהעבר מסוגלת לפגוע בדעה שלך לגבי מקום שלם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
פוֹנד