אני ממש קרובה.

עוד שנייה ואני שם.

אני מושיטה את היד קדימה, מתמתחת, מנסה לאחוז בו, אבל כל העבודה הקשה שלי נקטעת לפתע על ידי "היי, זו בחורה!" שנשמע מעברה השני של הגדר. הלימון חומק ממני סופית ונשאר תלוי על הענף ובמקומו צצים בשדה הראייה שלי ארבעה נערים דתיים מטיפוס "חרדי". הם בוהים בלי בושה ויש משהו מאוד מציק במבטים שלהם, מאשים אפילו, כאילו בכול רגע מישהו מהם יצעק "תתביישי, רואים לך את הקרסול!" או "איך את מעזה לעשות את הדבר המזעזע הזה בשבת!". לבסוף הם ממשיכים בדרכם הביתה, אם כי מסתובבים מדי פעם, בוהים ואז מתלחששים ביניהם, כאילו מעולם לא ראו בחורה שמנסה לקטוף לימון או בחורה באופן כללי. ומה אני אגיד, אני באמת לא מבינה מאיפה מגיע הצורך הזה לבהות ולהתלחשש, אחרי הכול הם היו צריכים לדעת מה מצפה להם בשכונה שהיא 99% חילונית. כאן מכוניות נוסעות בחגים, יש קריוקי בשישי בערב, בכיפור שומעים מדי פעם ציפצופים של מיקרו ובשבתות בבוקר אפשר לראות בחורה אדמונית קלות מטפסת על עץ כדי לקטוף לימון בשביל התה שלה.