אני לא יודעת איך זה קרה, אבל הצלחתי לכתוב פוסט עם התחלה שלא נשמעת מי יודע מה תמימה. בסה"כ ניסיתי לתאר איך אני קוטפת לימון בשבת בבוקר לעיניהם הבולשות של כמה נערים חרדים, אבל מה שהתקבל יצא קצת... איך אני אקרא לזה? ארוטי? מעין "חמישים גוונים של לימון" שכזה.

לא הייתי רוצה לדעת מה פרוייד היה אומר על זה. באמת שלא.

אופס.

ובנושא שונה לגמרי:

מצב ההתקפים שלי קצת מדאיג אותי. בעיקר לאור העובדה שכבר כמה ימים הם פשוט לא נפסקים. אומנם העוצמה נמוכה יחסית, אבל הם בכול זאת שם, מזכירים על קיומם עם כל תנועה של הפנים. פתאום שוב כואב לאכול, לדבר, לפהק, לחייך. הלחי הימנית נפוחה קצת ואפשר להרגיש נוקשות מוזרה בפנים. אבל הצרות הקטנות שלי לא נגמר כאן ובנוסף לכל זה גם קשה לי יותר לשלוט על יד ימין, והיא רועדת מדי פעם בגלל כל המאמץ וכוח שאני מפעילה עליה.

אני לא אוהבת את המצב הזה, אבל להחליף כדורים זו לא אופציה, בכול מקרה לא בחודש הקרוב.

חבל.